יורם אהרוני | כדורגל | 26/06/2023

העונה שלי כמאמן הכושר של הפועל בית שאן, חלק ה'

(בתמונה: אצטדיון בלומפילד בו נערכו משחק החוץ נגד הפועל תל אביב והמשחק בגביע המדינה נגד בית"ר ירושלים)

הפגרה בין שני סבובי הליגה

בתום הסיבוב הראשון יצאה הליגה לפגרה של יותר מחודש. המשחק האחרון בסיבוב הראשון נערך ב–20 בדצמבר והמשחק הראשון בסיבוב השני ב–23 בינואר.
בתום הפגרה לא הותרו יותר העברות והיה הכרח להשלים את הסגל. ההנהלה טענה שכל שחקן שיגיע יהיה על חשבון שחקן יקר שישוחרר. עיקר הלחצים על המאמן אלישע לוי היו שיוותר על חנוך מררו ומאיר מליקה. גם בסיבוב הראשון הם בילו לא מעט על הספסל, בגלל פציעות וכושר לקוי ועם הגעת חלוצים נוספים הם היו אמורים כמעט שלא לשחק. השניים לא היו בכושר שיא ולא היו עליהם קופצים רבים. מליקה טען בפניי פעם שכאשר כבר הייתה לו הצעה רצינית, דאג מישהו בהנהלה לטרפד את שחרורו. לא הבנתי בדיוק למה, כי לפי התרשמותי ביקשה ההנהלה דווקא להיפטר ממנו אך אלה היו דבריו.
הגיעו חלוצים נוספים למבחן אך מרב המאמצים היו להחזיר את סרג'ן צולקוביץ' ששיחק בקבוצה בעונה הקודמת, עבר להפועל חיפה אך לא השתלב שם.
בשבוע הראשון של הפגרה לא התקיימו אימונים בכלל אך יהודה עמר וחנוך מררו הגיעו אליי לקיבוץ לאימונים אישיים. רציתי לעשות בפגרה מבחן ריצת 2000 נוסף אך הדבר לא הסתייע. בכל זאת הצלחתי "להשחיל" בפגרה כמה אימוני סבולת קצת יותר רציניים כמו שלוש פעמים 1000 מטרים, ארבע פעמים 400 מטרים וכו'. לקראת סוף הפגרה נחת בקבוצה החלוץ פרימוז גליהה. מדובר היה בשחקן נבחרת סלובניה שהבקיע שלושער לרשת קרואטיה במשחקי קדם הגביע העולמי. פרימוז ניסה את מזלו באנגליה אך משלא הוחתם הופנה על-ידי סוכנו לישראל. כך זה באמצע הליגה: אפשר למצוא "מציאות" במחיר סביר.
 גם סרג'ן חתם בקבוצה והגיע גם אלון קפלן, בנו של בלם העבר של הקבוצה צביק'ה, שבגיל צעיר עזב את בית-שאן ועבר לשחק בהפועל חיפה. אלון היה שחקן נבחרת הנוער והנבחרת האולימפית אך עם גיוסו לצבא התקשה למצוא מקום בהרכב הפועל חיפה. מליקה וחנוך נשארו בקבוצה, למורת רוחה של ההנהלה והשחקן המשמעותי היחיד שעזב היה מוריס אוזן. הבחור שבכלל לא היה בתוכניות להרכב הראשון בתחילת העונה, התקדם מאד בסיבוב הראשון וקיבל כמה הצעות. הוא ביקש מההנהלה ששכרו יועלה בהתאם למחירו ב"שוק" ומאחר שאי אפשר היה להיענות לו, הוא עבר למכבי הרצליה. הדבר המשמעותי היחיד שעשה שם היה שער נדיר שכבש בכתף לרשתו של בוני גינזבורג, שהיה השוער המחליף של מכבי חיפה באותה עונה. לקראת סוף הפגרה יצאנו לסוף שבוע במלון בים המלח ולפני היציאה ערכנו משחק אימון נגד מכבי חיפה בבית-שאן. הצטרפותם של פרימוז, צ'ולקוביץ' וקפלן נסכה תקוות רבות וגם הניצחון על חיפה במשחק האימון הוסיף לאופטימיות. בהפסקת המשחק נגד חיפה הקניטו כמה משחקני הספסל שלנו את בוני גינזבורג ואמרו לו שבטח הוא היה מוכן לשלם אם היו נותנים לו דקות משחק. להפתעת הכל ענה בוני ביושר רב: "אין לכם מושג כמה שאתם טועים... בשלב הזה של הקריירה שלי הכסף חשוב לי יותר מהכל !".
בשבוע האחרון של פגרת הליגה התקיים משחק בגביע המדינה  בכפר-סבא נגד בית"ר המקומית, קבוצה מליגה ב'. היה זה משחקו האחרון של מוריס בקבוצה והבכורה של סרג'ן ופרימוז. במבט לאחור נראה כי בכל מקרה מוריס לא היה מסתדר עם סרג'ן. כוחו של מוריס היה בפריצות מהירות אך הוא לא הרבה ללחוץ על הגנת היריב כאשר הכדור היה ברגליה. סרג'ן היה "איימת ההגנות" וחלק גדול מהשערים בהם היה מעורב נבעו מחטיפות כדור כתוצאה מהלחץ שלו. פרימוז אמנם לא עשה גדולות ונצורות בבית-שאן והרושם הכללי היה כי הוא שומר את הרגליים שלו אבל כאשר שיחק, התיאום שלו עם סרג'ן היה טוב.
המשחק בגביע היה חלש מאד. זכינו ביתרון כתוצאה מפנדל מפוקפק אחרי שפרימוז נפל ברחבה וספק גדול אם הוכשל. בהיעדרו של איתן, הבועט הקבוע, בעט הפעם ג'רי.
בשער עמד הפעם סער רחמים מאחר שמאיר ריצה עונש הרחקה בשל כרטיסים צהובים. לקראת סוף המשחק, אחרי שאלישע לוי ביצע כבר את כל החילופים המותרים, פגע סער בשחקן יריב שהיה ללא כדור והורחק בכרטיס אדום. על הספסל ישב שוער קבוצת הנוער אך אי אפשר היה להכניס אותו כי תמה כבר מכסת החילופים. אל בין הקורות נכנס גאלה פנצ'ולדזה. הוא לבש תחילה כפפות לידיו אך אחרי זמן קצר זרק אותן ושיחק בלעדיהן. זה היה במצב של 0-1 וכמו שאומרים כתבי הספורט "ריח הסנסציה ריחף באוויר". בעיצומן של התקפות המקומיים נשלח הכדור אל מליקה שכבש את שערו היחיד בעונה והעלה אותנו לשלב הבא. היריב? איך לא, בית"ר ירושלים!
במגרש בבית שאן החלו עבודות לבניית יציע בצד המערבי. בהתחלה יכולים היו חלק מהצופים להישאר בצד המערבי (בו נבנה היציע) אך אחרים עמדו בתנאים לא תנאים מאחורי ספסלי הקבוצות, בצד המזרחי ובקושי ראו משהו.

משחק הבית נגד ראשון לציון

משחק הפתיחה של הסיבוב השני נגד ראשון-לציון בישר טובות. הקבוצה הציגה משחק סביר, שלטה במגרש, וניצחה 1-3. את השערים כבשו איתן  טייב (פנדל), סרג'ן ושמעון דנן. הרכב: מאיר כהן, אבי דנן (ביבו), קובי גנון, איתן טייב, עמי אזולאי, יהודה עמר,  זלקו אצ'יץ' ("ג'רי"), גאלה פנצ'ולדזה, שמעון דנן, פרימוז גליהה, סרג'ן  צ'ולקוביץ' (ההרכב המלא של הסיבוב השני). שולבו: איימן חלאחלה, מאיר מליקה וג'מיל חאדר. גאלה הצטיין במשחקו השוטף בצד שמאל. מאמן הפועל באר-שבע, אליהו עופר, בא למשחק שנערך ביום ששי בבית-שאן (באר-שבע שיחקה בשבת) ורשם לעצמו לסגור את האגף השמאלי נגד פריצותיו של גאלה.

משחק החוץ נגד הפועל באר שבע

יצאנו למשחק החוץ בבאר-שבע שבוע אחר כך בהרגשה כי אפשר יהיה לשחזר את הניצחון שם בגביע הטוטו. בתדרוך לפני המשחק במלון "הילטון" לא הזכיר אלישע לוי בכלל את יוסי בניון. אחרי התדרוך שאלתי אותו למה לא התייחס לכוכבה הצעיר של באר-שבע והוא ענה לי כי הוא מעריך שאליהו עופר לא יפתח עם בניון בהרכב. בחימום לפני המשחק התבררה לאלישע טעותו והוא מיהר לערוך תדרוך חפוז בחדר ההלבשה תוך שהוא מתייחס הפעם לבניון. ארבעים הדקות הראשונות היו בשליטת בית-שאן אבל כל התקפותינו נהדפו. לקראת סוף המחצית חתך בניון את הגנתנו והכניע את מאיר כהן. במחצית השניה הגדילה באר-שבע את יתרונה משער נגיחה אחרי קרן. לקראת הסיום פגע מאיר כהן בשחקן באר-שבע ללא כדור בזמן שהכדור היה "חי" במשחק. השופט הצביע ללא היסוס על הנקודה הלבנה (למרות שהכדור היה מחוץ לרחבה ורחוק מהאירוע, אך החוקה מציינת כי עבירה גסה ברחבה כאשר הכדור במשחק משמעותה פנדל). מאיר כמובן גם ראה את הכרטיס האדום ומאחר שכבר ביצענו את כל החילופים המותרים נכנס גאלה לשער אך לא עלה בידו לעצור את הפנדל. סיימנו בתבוסה קשה של  0-3 ובידיעה כי מאיר יחמיץ את משחק הליגה הבא. ההרכב: מאיר, ביבו, קובי, איתן, ג'מיל, יהודה, ג'רי, גאלה, שמעון, פרימוז, סרג'ן. שולבו: אלון קפלן, מליקה, איימן. לתוצאת המשחק הייתה השפעה חשובה על מאבקי התחתית: באר-שבע קיבלה זריקת עידוד והמומנטום של בית-שאן נקטע. כל מי שחשב שעם שחקני התגבור נחלץ מהר מהתחתית, נכונה לו אכזבה.

משחק הבית נגד הפועל פתח תקווה

משחק הבית נגד הפועל פתח-תקווה נפתח בחששות כבדים: האם יצליח סער רחמים למלא בהצלחה את מקומו של מאיר כהן? הפועל פתח-תקווה כבר הייתה כמעט מחוץ למרוץ בצמרת. שחקניה לא הרבו לסכן את שערו של סער והוא עמד יפה בכל האתגרים.  תוצאת התיקו 0-0 התקבלה אצלנו ברגשות מעורבים. רצינו יותר, אבל בהיעדרו של מאיר כהן גם תיקו יכול היה להיחשב כהישג. הרכב: סער רחמים, ביבו, קובי, איתן, עמי, יהודה, ג'רי, גאלה, שמעון, פרימוז, סרג'ן. שולבו: איימן, מליקה ואלון קפלן.

משחק החוץ נגד אשקלון

המשחק הבא היה שוב "על שש נקודות", נגד אשקלון בחוץ. למזלנו ספגה אשקלון עונש רדיוס והמשחק נערך באשדוד. אשקלון פתחה בהסתערות על שערו של מאיר אך למזלנו החלוצים שלהם החטיאו את כל ההזדמנויות הרבות שהיו להם בדקות הפתיחה. לאט לאט השתחררה הקבוצה והתחילה גם לצאת קדימה. חנוך מררו, שעלה בהרכב במקום פרימוז שהתלונן על מתיחה בשריר, פרץ פעם ועוד פעם מצד ימין אך התוצאה נשארה מאופסת. במהלך המחצית השניה רץ לפתע איתן אל הספסל שלנו וביקש מגבי  האפסנאי שיחליף לו את הנעלים. היה זה מעשה חסר אחריות. בעוד איתן מחפש נעלים, יצאה אשקלון להתקפה, כוכבה הגיאורגי הופתע לגלות כי אין בלם אחורי שיוצא אליו, עמד מול מאיר כהן ו"שאל אותו באיזו פינה הוא רוצה את הכדור" ולמזלנו גלגל אותו החוצה... מסתבר כי מקרה השרוכים  שנקשר עד היום לשמו של איתן טייב, לא היה חסר תקדים אצלו...התיקו המאופס אמנם הוריד אותנו אל מתחת לקו האדום אבל בהתחשב בכך שלא הפסדנו בחוץ לאשקלון, הייתה בו  גם תקווה כי נוכל לחזור ולהעפיל מעל לקו האדום. אני לא רוצה בכלל לחשוב מה היה מצבנו לו היינו מפסידים במשחק זה. הרכב: מאיר, ביבו, קובי, איתן, עמי, יהודה, חנוך, ג'רי, גאלה, שמעון, סרג'ן. שולבו: מליקה, איימן, ואודי שנורמן.

משחק הבית נגד מכבי הרצליה

פרימוז לא פתח גם נגד הרצליה בבית ואל ההרכב הוזנק מליקה. היה זה אולי אחד המשחקים הטובים שלנו והוא הסתיים בניצחון של  0-3 ( לאחר 0-2 במחצית), שווה להישג הטוב ביותר של בית-שאן בכל עונותיה בליגה הבכירה שכזכור כונתה אז הליגה הלאומית. לקראת סיום המשחק ניתנו לחלוצינו כמה הזדמנויות להגדיל את התוצאה אבל הם החמיצו פעם אחר פעם.
הרכב: מאיר, ביבו, קובי, איתן, עמי, יהודה, גאלה, ג'רי, שמעון, סרג'ן, מליקה. שולבו: חנוך,
שנורמן ומוטי בן חמו.
בדרך כלל בני בן לוטן לא אהב לבוא איתי לאימונים. הוא היה רק בן חמש, עדיין בגן וכדורגל עדיין לא כל כך עניין אותו. אחרי המשחק נגד הרצליה הוא בא איתי לקיבוץ גבע לאימון אך לא גילה בו עניין מיוחד. כאשר היו משחקי בית הוא היה נשאר עם הוריי או אצל אחותי בקיבוץ ובנסיעות למשחקי חוץ הוא היה בדרך כלל נשאר בעפולה אצל הוריה של אשתי המנוחה נורית ז"ל. בדרך כלל הם היו מחכים לנו ביציאה מן העיר לכיוון בית שאן כאשר היינו חוזרים באוטובוס הקבוצה מן המשחק. מי שתמיד היה מזמין אותו לשבת על ברכיו היה איתן טייב. לוטן לבטח לא יכתוב בביוגרפיה שלו: "גדלתי על ברכיו של איתן טייב!".
באימון שעשינו ביום שני בגבע עברו השחקנים "קטע סבולת" של ארבע פעמים 400 מטרים על 1:13–1:20 דקות לכל חזרה של המרחק. איתן, סרג'ן ופרימוז עשו רק שלוש חזרות. אלישע שיחרר אותם מן הרביעית. שמעון שוחרר מן האימון עוד לפני קטע הסבולת. חששתי קצת שיחזור הסיפור שהכרתי 11 שנים קודם לכן כאשר עבדתי כמאמן כושר בבית שאן עם המאמן אברשה מרצ'ינסקי.  אז, בחצי השני של העונה, "הכוכבים" לא השתתפו באימוני הכושר וערכו מסירות בכדור מאחורי הקווים. לתדהמתי אותם שחקנים שלא עשו אז את אימוני הכושר מאחר שהתלוננו שהם פצועים, היו בהרכב במשחקים בשבת. זכורים לי מבין ה"פצועים": הלל קפלן, שלום לוי (הגיע ממכבי חיפה), שבתאי שינו ושאול אוחנה. אצל אלישע לוי החשש שלי היה מופרך. הוא ידע לוותר במקומות שהיה צריך לוותר אך גם לדרוש משחקנים לעשות יותר חזרות כאשר הרגיש שזה נחוץ ובהחלט שלא כעונש.

משחק החוץ נגד הפועל תל אביב

במשחק החוץ בבלומפילד נגד הפועל תל אביב ריצה יהודה עמר עונש הרחקה בגלל כרטיסים צהובים ועמי אזולאי עלה לשחק חולה (הוחלף במהלך המשחק). פרימוז פתח על הספסל כי התלונן שעדיין לא התאושש ממתיחת השריר בה לקה. הוא ישב לידי ולא יכול היה שלא לציין את התפעלותו מן המשחק המאורגן של הפועל תל-אביב. "ראה", הוא אמר לי, "כל הזמן הם משאירים לפחות ארבעה שחקנים מאחור". התל-אביבים לא עלו עלינו בהרבה אבל ידעו לכבוש שער בכל מחצית ולנצח. את השער הראשון כבש הסלובני סימרוטיץ' בבעיטה לפינה שנראה היה כי מאיר כהן  היה יכול לעצור אותה. השער השני הובקע לאחר פריצה נהדרת של שלום תקוה שהתגבר על ג'מיל חאדר שניסה לסגור אותו. גם לנו היו הזדמנויות אך הן לא נוצלו וירדנו מנוצחים בשיעור 2-0. אחרי המשחק העניקה הנהלת הפועל תל-אביב שי לשחקני בית-שאן: צידניות של החברה המאמצת "כתר פלסטיק". הרכב: מאיר, ביבו, קובי, איתן, עמי, ג'מיל, חנוך, ג'רי, גאלה, שמעון, סרג'ן. שולבו: מליקה, מוטי ופרימוז. 

משחק גביע המדינה נגד בית"ר ירושלים

שבוע אחרי המשחק נגד הפועל תל אביב חזרנו לבלומפילד למשחק גביע המדינה נגד בית"ר ירושלים. למה נערך המשחק בבלומפילד? בית-שאן נקבעה כמארחת במשחק אבל החליטה יחד עם הנהלות בית"ר והפועל תל-אביב לקיים "הצגה כפולה" בבלומפילד. במשחק הראשון גברה הפועל על בני-יהודה. בית"ר עלתה ליתרון מוקדם נגדנו ויותר מאוחר נקבעה בעיטה חופשית לזכותנו, קצת מחוץ לרחבת ה-16 מטר אחרי הכשלה שבוצעה על פרימוז. שחקני הפועל מחו על ההחלטה וטענו כי פרימוז "עשה הצגה". איתן טייב בעט, עקף את החומה והכניע את שוער בית"ר. שחקן בית"ר, ז'אן טלסניקוב, מחא כפיים בהפגנתיות מול פני השופט סבי אלנקוה וראה את הכרטיס האדום. במגרש פרצה מהומה שבסופה הורחק גם מאמן בית"ר, דרור קשטן. מאותו רגע החלו אוהדי בית"ר ירושלים שישבו ביציע מאחורינו להמטיר עלינו מטר של שקיות משקה, שקיות גרעינים ופירות.  תפסנו מחסה מאחורי הספסל המוגן בפרספקס (צוות המאמנים יושב בדרך כלל על כסאות פלסטיק לצד הספסל). ההתפרעות נמשכה דקות ארוכות וידה של המשטרה קצרה מלהושיע. כל "יציאה בתפקיד" שלי מהספסל לצורך עזרה בחימום של אחד המחליפים "פינקה אותי" במיטב פירות העונה... על המגרש הפגינו שחקני בית-שאן שאננות בלתי מובנת ובמקום לנצל את היתרון המספרי החזיקו בכדור בלי לסכן את שער בית"ר. במחצית השנייה הבינו שחקני בית"ר כי אין צורך להתגונן יתר על המידה והחלו לצאת קדימה יותר ויותר ובסופו של דבר גם כבשו שער ניצחון. בית-שאן החמיצה במשחק זה הזדמנות נדירה לנצח את בית"ר. 
יו"ר בית"ר, משה דדש, לא שהה בארץ בזמן המשחק ומנהלי הקבוצה התקשרו אליו בדחיפות כי חשבו שהקבוצה תספוג עונש כבד בשל ההתפרעות החמורה של האוהדים. לדעתי, למה שקרה בימים שאחרי משחק הגביע הייתה השלכה ישירה על המשך מהלך העניינים בליגה. משחזר דדש לארץ הוא החליט לנקוט בטקטיקה של "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה". את התפרעות האוהדים הוא תירץ כתגובה לשיפוט המקפח של סבי אלנקווה. כמה עיתונאים גויסו כפי הנראה על-ידי הנהלת בית"ר ל"לינץ'" נגד אלנקוה וטענו שתמיד הוא רוצה לגנוב את ההצגה במגרש ורמזו גם שהיו אירועים פסיכיאטריים בעברו. הטקטיקה עבדה נהדר ובית"ר יצאה בעונש קל ומגוחך. כאשר זרק פעם אוהד של בית-שאן אגס בודד למגרש הקבוצה נענשה באותה חומרה. משמעות הענישה הקלה הייתה שלאוהדים ניתנה למעשה הרשות להשתוללות בלתי מוגבלת כמעט וכי מעתה ואילך בית"ר יכולה הייתה לסמוך עליהם בהמשך מאבקי האליפות. לפי דעתי זכתה בית"ר באליפות בסיום העונה בעיקר מאחר שאוהדיה היו אלימים יותר מאוהדיה של הפועל תל-אביב (לא שאלה האחרונים צדיקים גדולים...). סבי אלנקווה היה השופט השני ששפט במשחק שלנו שהיה מעורב בפרשת "שופטים באדום".  הוא הצטרף למשה אטיאס ששפט במשחק החוץ שלנו נגד הפועל פתח תקווה (ראו בחלק השלישי של הסדרה), מה שמסביר את החלטותיו התמוהות במשחק שהפעם, שבניגוד למשחק בפתח תקווה בו שפט משה אטיאס, היו לטובתנו, אך השחקנים שלנו לא ידעו לנצל זאת ואולי פשוט הם הרגישו כי הם לא מסוגלים באמת להפתיע את בית"ר ירושלים, גם בתנאים האלה. 

מאמרים נוספים בסדרה זו:

העונה שלי כמאמן כושר של הפועל בית שאן, חלק ד' - https://tinyurl.com/2pjmy6w8

העונה שלי כמאמן הכושר של הפועל בית שאן, חלק ג' - https://tinyurl.com/5h2xty66

העונה שלי כמאמן כושר בהפועל בית שאן, חלק ב' - https://tinyurl.com/57ucafj3

העונה שלי כמאמן הכושר של הפועל בית-שאן בכדורגל חלק א' - https://tinyurl.com/3e4zb4hm

25 שנים למשחק השרוכים - https://bit.ly/40YnkAw

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.