יורם אהרוני | כללי | 03/10/2023

הבסיס הביולוגי להבדלים בין המינים בביצועים ספורטיביים

 

(בתמונה: גמר ריצת 800 מ' באליפות העולם 2017. שלוש מהמשתתפות ייתכן שהיו נשים DSD: המובילה פרנסין ניאונסבה, מרגרט ואמבוי, מספר 9,  וקסטר סמניה, מספר 4).

תקציר הצהרת קונצנזוס של הקולג' האמריקאי לרפואה ספורטיבית.

הבדלים בין גברים ונשים בענפי ספורט מדידים

לגברים יש יתרון ביולוגי על נשים בענפי ספורט בהם נדרשות סבולת, כוח, מהירות והספק (הספק מוגדר מבחינה פיזיקלית כמכפלה של כוח במהירות). מחברי המסמך מביאים לדוגמה את ריצת 400 מטר בשנת 2019. בשנה זו (שנבחרה אולי כדוגמה מאחר שזו הייתה השנה האחרונה שלפני מגפת הקורונה) הישג השנה של אישה היה 48.14 שניות ונקבע על ידי האתלטית סאלווה עיד נאסר מבחריין. הישג זה הוא השלישי בטיבו בכל הזמנים שקבעו נשים וטובים ממנו רק ההישגים מריטה קוך ממזרח גרמניה ב-1985 (47.60) ושל ירמילה קרטוכבילובה מצ'כוסלובקיה ב-1983 (47.99). סאלווה עיד נאסר  הושעתה מפעילות באתלטיקה בשנת 2020 בשל עבירה על החוקים למניעת סימום. לגבי קוך יש רישומים מדויקים של כמות החומרים הלא חוקיים (סמים") שהיא קיבלה, אך המסמכים לא הביאו למחיקת שיאיה ואילו לגבי קרטוכבילובה אין  הוכחות לעבירות על החוקים למניעת סימום בספורט אבל קיימים חשדות כבדים. בשנת 2019 בלבד היו 1834 גברים שרצו מהר מ-48.14, 1625 רצים שקבעו זמנים טובים מ-47.99 שניות ו-1129 גברים שרצו מהר מ-47.60 שניות.
טבלה מספר 1 מראה כמה גברים קבעו הישגים טובים משיאי העולם באתלטיקה לנשים במקצועות האולימפיים נכון לסוף חודש ספטמבר, בשנת 2022 בלבד (במקצועות באתלטיקה בהם מתחרות נשים ומתחרים בהם גם גברים. בריצות משוכות, מכשולים ומקצועות הזריקה לא ניתן לעשות את ההשוואה הזו). מופיע גם מספר  האתלטים בכל הזמנים שקבעו הישג טוב משיא העולם לנשים בסוף ספטמבר 2023, במידה שנתון זה מופיע באתר https://worldathletics.org וההפרש באחוזים בין שיאי העולם לגברים ולנשים.

*הפער באחוזים חושב כך: במקצועות בהם נמדד זמן (ריצה והליכה): שיא הנשים חלקי שיא הגברים כפול מאה, כל זה פחות 100.  לדוגמה: ריצת 100 מטר -  חלוקת שיא הנשים (10.49) בשיא הגברים (9.58) נותנת ערך של 1.095. הכפלת הערך ב-100 נותנת 109.5 ומכאן הפער הוא 9.5 אחוז. במקצועות בהם נמדד  מרחק (קפיצות), החישוב נעשה כך:  100 פחות היחס בין שיא הנשים לשיא הגברים כפול מאה. לדוגמה: חישוב הפער באחוזים בקפיצה לגובה - שיא הנשים (2.09) חלקי שיא הגברים (2.45) נותן ערך של 0.853. הכפלת הערך ב-100 נותנת 85.3. 100 פחות 85.3 נותן את הפער באחוזים שהוא 14.7.
** עד כמה שברירי יכול  להיות הנתון של ההפרש בין שיאי העולם אפשר ללמוד מההפרש בריצת מרתון. כאשר פורסם המאמר, בתחילת ספטמבר 2023, שיא העולם לנשים במרתון היה 2:14:04 שעות. במרתון ברלין שהתקיים בתאריך 24 בספטמבר 2023 נקבע שיא עולם חדש לנשים – 2:11:53 שעות. ההפרש באחוזים המופיע במאמר מתייחס כמובן להישג של 2:14:04 והוא 10.7%.
 מאחר שמדובר משיאים של אתלטים, ברור שההפרשים בין הישגי הגברים והישגי הנשים לא נובעים מסיבות של מוטיבציה. בענפי ספורט בהם ההישג  לא מושפע במידה רבה מכוח, מהירות וסבולת, כמו בקליעה למטרה או בקליעה למטרה בחץ וקשת (קשתות) אין כמעט הבדלים בין הישגי הגברים והנשים ואם ישנם כאלה, הם נובעים כנראה בעיקר מסיבות שאינן קשורות לכושר גופני. מספר הגברים שהשיגו תוצאות טובות יותר משיאי הנשים מושפע בעיקר משני גורמים: א. מספר הנשים והגברים העוסקים במקצוע. לדוגמה, סביר להניח כי יש יותר גברים שהתחרו בריצת 5000 מ' מאשר בקפיצה במוט. ב. איכות ההישג של שיא העולם לנשים. כאמור, בחודש ספטמבר נקבע שיא עולם חדש במרתון לנשים. מספר הגברים ב-2022 שקבעו הישג טוב מ-2:14:04 במרתון (605) הוא כמובן גדול יותר מאשר מספר הגברים שקבעו הישג טוב מ-2:11:53 (442).

מטרות הצהרת הקונצנזוס

לגברים יש יתרון בכוח, מהירות וסבולת בשל הפרשת הורמון המין הזכרי טסטוסטרון, המתחילה לעלות במידה רבה בגיל ההתבגרות המינית. הבנת הנושא של ההבדלים בריכוז הטסטוסטרון בין גברים ונשים עשויה לעזור למקבלי ההחלטות לגבש מדיניות בקשר לשילוב טרנסג'נדריות ונשים שהן אינטרסקס בתחרויות ספורט לנשים.  להבנת הנושא הזה יש השלכות גם מעבר לתחום הספורט כמו למשל באפשרות השתלבותן של נשים במקצועות שנחשבים לגבריים כמו תפקידי לוחמה בצבא, במשטרה ובמערך כיבוי האש וההצלה.
מטרות הצהרת קונצנזוס זו היא להאיר את הנקודות הבאות:
1. שיעור ההבדלים בביצועים הספורטיביים בין גברים ונשים והגורמים הלא ביולוגיים שתרמו להגדלת ההפרש בעבר.
2. ההבדלים האנטומיים והפיזיולוגיים בין גברים ונשים הנובעים בעיקר מתגובות שונות לאימונים  לכל אורך טווח הגילאים.
3. השפעת הורמוני המין הגבריים והנשיים על  שינויים אנטומיים ותגובות פיזיולוגיות שיש להן קשר לביצועים ספורטיביים.
4. השפעת הוספה או דיכוי של הורמוני מין על ביצועים ספורטיביים.
5. הנושאים עליהם אין עדיין הרבה מידע על מידת תרומתם להבדלים בין גברים ונשים בביצועים ספורטיביים וכיווני מחקר לעתיד כדי לנסות ולהבין אותם טוב יותר.

המחברים מציינים כבר בפתיחת המאמר כי הוא אינו מכסה את כל ההיבטים הקשורים לנושא וכך לא למשל לא מכוסים הנושאים של ההבדלים בסיכון לפציעות שונות, ייצוג לא שווה של שני המינים במחקרים, הבדלים באוכלוסיות של ספורטאים הסובלים מבעיות בריאות, דרישות מבעלי תפקידים מיוחדים בענפי הספורט (לדוגמה, שוערות בכדורגל),  התאוששות ממאמצים, ויסות חום הגוף, השפעת משתנים תרבותיים על הגדלה או הקטנה של ההפרש בין המינים, השפעת אמצעי מניעה נגד הריון שנוטלות נשים, השפעת טיפולים רפואיים בהורמונים ועוד.

ההבדל בין המונחים מין ומגדר

המחברים מדגישים את ההבדל בין שני מונחים: מין ומגדר. המונח מין מתייחס למבנה הביולוגי של הנשים והגברים. בין נשים וגברים יש הבדלים כרומוזומליים, יש לכל מין אברי מין ייחודיים, ויש הבדל גדול בריכוז הורמוני המין שמפרישות הבלוטות בגוף. המונח מגדר מתייחס במאמר לזהות שמאמצים להם בני האדם השונים וכך ייתכן שאדם שנולד כזכר, מחליט בשלב כלשהו בחייו לאמץ לעצמו מגדר נקבה או חוסר מגדר (א-בינארי) ואותו הדבר לגבי מי שנולדו כנקבות ומחליטות לאמץ לעצמן מגדר אחר או חוסר מגדר. החלפת המגדר עשויה להיות מלווה בטיפולים כאלה או אחרים, אבל לא בהכרח. המונח סיסג'נדר מתאר אדם שהמגדר והמין שלו זהים. המונח טרנס'גנדר מתאר מצב בו אין התאמה בין המגדר בשלב כלשהו של החיים והמין כפי שנקבע בלידה.
אצל גברים בוגרים, ריכוז הטסטוסטרון גבוה בערך פי 15 מאשר אצל נשים. לריכוז הגבוה אצל הגברים יש השפעה על כוח מהירות וסבולת ולכן יש הצדקה לערוך תחרויות נפרדות לנשים בענפים בהם נדרשים מרכיבי כושר אלה.

הבדלים בהישגים בין נשים וגברים בענפי ספורט נוספים

במשך שנים רבות נמנעו מנשים אפשרויות להתחרות בענפי ספורט רבים. כאשר החלו הנשים להתחרות בהם, הפער בין הישגי הגברים והנשים היה גדול אך הוא החל להצטמצם במהירות, אבל לאחר תקופה של שיפורים מהירים בשיאי הנשים הפער הלך והתייצב. למרות שכיום במשחקים האולימפיים ובתחרויות גדולות אחרות כמו אליפויות העולם בענפי הספורט השונים, מספר הנשים המשתתפות כבר שווה למספר הגברים ולפעמים אפילו שיעורן גדול יותר, אם מסתכלים על התמונה הרחבה רואים שעדיין שיעור הגברים העוסקים בספורט הוא גבוה משיעור הנשים ויש כמובן הבדלים גדולים במספרים במדינות שונות. לשיעור ההשתתפות הגבוה יותר של גברים יש השפעה על ההפרש באחוזים בין הישגי הגברים והנשים אם כי לא תמיד בכיוון של צמצום הפער.  לדוגמה, ככל שעולה מספר המשתתפים במרוצי כבישים, כך הזמן החציוני של המסיימים נעשה איטי יותר. לפני כ-40 שנה, לא היו כמעט רצים שסיימו ריצת חצי מרתון בזמן העולה על 3 שעות. כיום זה לגיטימי במקומות רבים לאפשר לרצים כאלה להשתתף ורבים מאלה הקובעים זמנים כאלה הן נשים.
בטבלה מספר 1 הובאו בין היתר ההפרשים באחוזים בין שיאי העולם לגברים ולנשים באתלטיקה. בטבלה מספר 2 מובאים שיאים והישגים של נשים וגברים בשחייה, אופני מסלול, החלקה מהירה על קרח, הרמת משקולות וקליעה בחץ וקשת (קשתות).

כאשר בוחנים את ההבדל בקבוצה גדולה יותר של נשים וגברים מתקבלים בדרך כלל הפרשים גדולים יותר בין הנשים והגברים. בטבלה מספר 3 מביאים מחברי המאמר את הפרשי הממוצעים של 100 ההישגים הטובים במקצועות האתלטיקה (לא ברור אם מדובר ב-100 ההישגים הטובים בכל הזמנים או 100 ההישגים הטובים בשנה מסוימת).

 פרמטרים פיזיולוגיים המשפיעים על ההבדל בהישגים בין גברים ונשים

ההבדלים בין גברים ונשים בהישגים ספורטיביים תלויים באופי המקצוע. לדוגמה, בריצות ארוכות, כאלה שהמרחק בהן הוא מעל 3000 מטרים, הפרמטרים הפיזיולוגיים המשפיעים על ההישג הם צריכת החמצן המרבית (צח"מ), האחוז מהצח"מ בו ניתן להתמיד לאורך כל הריצה ויעילות הריצה. לדעת החוקרים, ההבדל בין נשים וגברים בריצות ארוכות נובע בעיקר מערכי צח"מ גבוהים יותר אצל הגברים ופחות מיעילות הריצה והאחוז מהצח"מ בו ניתן להתמיד. החוקרים מציינים כי בתחרויות, יש חשיבות גם ליכולת אנאירובית בריצות ארוכות, בעיקר בשלבי הגברת המהירות לקראת סיום הריצות. בקפיצות ובהרמת משקולות ההבדל בין גברים ונשים מוסבר בעיקר על ידי כך שלגברים יש מסת שרירים גדולה יותר ולכן הם יכולים להגיע לערכי הספק גבוהים יותר. 

הסיבות להבדלים בהספק במאמצים קצרים (מאמצים אנאירוביים)

היכולת לייצר הספקים גבוהים תלויה בכמה מרכיבים: שטח החתך של השרירים המבצעים את הפעילות, אורך הגפיים והיכולת לגייס הרבה סיבי שריר  לפעולה בו-זמנית.  לא נמצאו הבדלים גדולים בין נשים וגברים  במרכיבים העצביים הקשורים ליצירת הספקים גבוהים ולכן ההנחה היא שרוב ההבדל בהישגים במאמצים אנארוביים (כאלה שלא תלויים באספקת חמצן לשרירים) מקורם בהבדלים באורך הגפיים ובשטח החתך של השרירים. ההבדלים האלה באים לידי ביטוי הן בביצועים הנמשכים זמן קצר מאד (קפיצה, בעיטה, זריקה,  חבטה וכדומה) והן במאמצים הנמשכים מספר שניות כמו בתחרויות למרחקים קצרים בריצה, שחייה, אופניים ,החלקה על קרח וכדומה).  לספורטאים המצטיינים בענפי ספורט המאופיינים בעיקר ביכולת אנארובית (ריצות קצרות, קפיצות וזריקות באתלטיקה, למשל) יש בדרך כלל אחוז גבוה של סיבים מסוג II. סיבים אלה מכונים גם "סיבים לבנים". החוקרים מציינים כי אחד הנושאים שדרוש לגביו מחקר נוסף הוא האם אצל ספורטאי צמרת (נשים וגברים) יש הבדלים באחוזי הסיבים מהסוגים השונים והאם יש הבדלים בהתאמות שעוברים סיבי השריר אצל הנשים והגברים בתגובה לאימונים.
הכוח או ההספק יחסית לשטח החתך של השריר לא נמצאו שונים באופן מהותי בין נשים וגברים אבל מאחר שלגברים מסת שריר גדולה יותר הם יכולים לייצר הספקים גדולים יותר. במחקרים מסוימים נמצא למשל כי הכוח של שריר הזרועות של נשים היה בטווח של 50% - 60% משל גברים וברגליים נמדדו ערכים אצל נשים בטווח של 60% עד 80% ממה שנמצא אצל הגברים.  מחקרים בהם נמדדו הבדלים בהספק מצאו הבדלים גדולים יותר בין גברים ונשים מאשר מה שנמצא כאשר נמדד כוח.  במחקרים נמצא כי מהירות ההתכווצות המרבית של השרירים הייתה נמוכה יותר אצל נשים ומאחר שכאמור הספק שווה למכפלה של כוח במהירות, ההבדלים בהספק היו גדולים יותר מאשר ההבדלים בכוח. ההבדלים הגדולים בהספק הזרועות יכולים להסביר את ההבדלים בין נשים וגברים בענפי ספורט בהם נדרש הספק גבוה בשרירי הגוף העליונים כמו בשחייה למרחקים קצרים ובמקצועות הזריקה באתלטיקה. אורך הגפיים ומסת השרירים (לא רק שרירי הגוף העליונים) מסבירים את רוב ההבדלים בין הישגי גברים ונשים במקצועות הספורט בהם נדרשת סבולת אנאירובית ברמה גבוהה, למשל בריצת 400 מטר. יתרון ביולוגי נוסף  יש לו השלכות ספורטיביות יש לגברים באחוזי השומן. במחקרים נמצאו אחוזי שומן גבוהים יותר אצל ספורטאיות: 5% עד 10% יותר מאצל ספורטאים ואילו משקל הגוף ללא שומן (משמש כמדד למסת שריר) של נשים נמצא במחקרים אלה כ-85% מזה של הגברים.

הסיבות להבדלים ביכולת במאמצים הנמשכים זמן רב (מאמצים אירוביים)

כאמור, לצח"מ יש השפעה על ההישגים במאמצים הנמשכים יותר מאשר דקה בערך. במחקרים רבים נמצאו ערכי צח"מ גבוהים יותר אצל גברים. הצח"מ מושפע מתפוקת הלב (מכפלה של נפח הפעימה בדופק) ומיכולת  העברת החמצן בדם אל השרירים והעברת החמצן מהדם לשרירים וניצולו שם להפקת אנרגיה. לפיכך המדדים הפיזיולוגיים הבאים הם המשפיעים על הצח"מ: נפח הדם, גודל הלב ויכולתו לייצר נפח פעימה גבוה, דופק מרבי, יכולת קשירת החמצן בדם (כמות ההמוגלובין בדם), צפיפות רשת נימי הדם בשרירים, כמות גופיפי המיטוכונדריה בשרירים.
אצל נשים מאומנות במקצועות הדורשים סבולת אירובית כמו ריצות למרחקים ארוכים, תחרויות אופני כביש למרחקים ארוכים, גלישה על שלג למרחקים ארוכים ושחייה למרחקים ארוכים מוצאים ערכי צח"מ  של 60 עד 75 מ"ל/ק"ג/דקה בעוד שאצל גברים המצטיינים בענפי ספורט אלה נמדדו ערכים בטווח 70 עד 85 (ואף למעלה מ-90 במקרים בודדים). 
לספורטאי סבולת גברים צח"מ גבוה יותר מאשר של נשים העוסקות באותם המקצועות בעיקר בשל כך שריכוז ההמוגלובין וכמותו גבוהים יותר אצל הגברים ונפח הפעימה של הגברים גבוה יותר, מאחר שהלב של הגברים גדול יותר. לא נמצאו הבדלים בדופק המרבי בין גברים ונשים וגם בין ספורטאים לאנשים לא מאומנים וידוע גם שהדופק המרבי מושפע מאד מהגיל והוא מתחיל לרדת מגיל 13 בערך. לא ידוע עדיין אם יש הבדלים בין גברים לנשים  בהעברת החמצן מהנימים לשרירים. 
מספר מחקרים מצאו כי לנשים יש יכולת גבוהה יותר לנצל שומנים  במאמצים הנמשכים זמן רב והדבר יכול להסביר את התופעה שרצות שאינן משתייכות לצמרת הרצות בעולם מאיטות פחות מגברים בחלק השני של מאמצים ממושכים כמו בריצת מרתון. לעובדה זו אין כנראה השפעה על ההישגים של ספורטאי צמרת מאחר שהיא נצפתה בעוצמות מאמץ  שבין 41% ל-61% מהצח"מ בעוד רצי צמרת מתמידים לכל אורך המרתון בעוצמות של 85% מהצח"מ ואף למעלה מכך. גם בריצות ארוכות ממרתון המכונות אולטרא-מרתון, בכירי הגברים משיגים את הנשים הטובות ביותר. אצל רצים שאינם רצי צמרת נמצא כי יעילות הריצה של נשים הייתה טובה יותר אך הדבר לא נמצא ברצי צמרת ועל פי המידע הקיים כיום יעילות הריצה לא יכולה להסביר הבדלים בהישגים בין נשים וגברים ברמות הגבוהות ביותר. בשחייה, אחוז השומן הגבוה יותר של הנשים ואולי גם הגמישות הטובה יותר שלהן עוזרות להן  להתמיד בשחייה למרחקים שאינם מוגדרים כמקצועות ספרינט, מקצועות מ-400 ועד 1500 מטר. זה יכול להיות לפחות חלק מההסבר לנתונים המובאים בטבלה מספר 2 שהראו שההפרש בין שיאי העולם לנשים ולגברים במרחקים של 400 מטר ומעלה הוא 7% ומטה בעוד במרחקים שעד 200 מ' ההפרש בין שיאי העולם הוא 10% ומעלה. 

הבדלים בהישגים לפני גיל ההתבגרות

למרות שלא נמצאו עד היום סיבות ביולוגיות להבדלים בין בנות לבנים בהישגים ספורטיביים לפני גיל ההתבגרות, מחקרים רבים מצאו שלבנים היו בדרך כלל הישגים טובים יותר, אפילו בגיל הגן. בדרך כלל נוטים להסביר הבדלים אלה בכך שהבנים פעילים יותר מאשר הבנות. בענף השחייה מוצאים פעמיים רבות ששיאי הגילאים של הבנות עד גיל 12 לא נופלים משיאי הבנים ובמקרים מסוימים אפילו עולים עליהם. נושא זה של הבדלים בין בנות ובנים בהישגים לפני גיל 12, ראוי בהחלט למחקר נוסף כי לא ברור כיום מדוע הבנים כמעט תמיד מגיעים להישגים טובים יותר מאשר הבנות לפני גיל זה והאם הדבר קשור רק לכך שהבנים אולי פעילים יותר מבחינה גופנית או שבכל זאת יש בסיס ביולוגי כלשהו להבדלים אלה.

הבדלים בהישגים החל מגיל ההתבגרות

עד גיל ההתבגרות המינית אין הבדלים בריכוז הטסטוסטרון בין בנות לבנים אך אחרי גיל ההתבגרות של הבנים, ריכוז ההורמון אצלם עולה מאד ובגיל 18 ריכוזו עשוי להיות פי 30 גבוה מאשר אצל הבנות. בארה"ב, גיל ההתבגרות המינית מתחיל אצל הבנות בממוצע בגיל 10 (טווח 13-8) ואצל בנים בממוצע בגיל 11.5 (טווח 14-9). עם זאת ידועים מקרים של התחלת התבגרות מינית אצל בנות אפילו בגיל 6. שיא גיל הצמיחה לגובה אצל הבנות הוא בגיל 11.5 בממוצע ובגיל 13.5 בממוצע אצל הבנים. מגיל 12 בערך רואים הגדלת הפרש בהישגים במבחני כושר גופני ובביצועים בתחרויות ספורטיביות. במרכיבי כושר גופני שאינם תלויים בריכוז הטסטוסטרון (שווי משקל וגמישות) אי יתרון לבנים על הבנות אחרי גיל ההתבגרות ובדרך כלל הבנות משיגות בהם תוצאות טובות יותר מהבנים. במחקרים נמצא שעליית ריכוז הטסטוסטרון אצל בנים אחרי גיל 12 יכולה להסביר כ-98% מההבדל בהישגים בביצועים ספורטיביים הדורשים כוח, מהירות וסבולת. מגיל ההתבגרות המינית, האשכים מתחילים לייצר טסטוסטרון ברמות הגבוהות פי 20 עד פי 30 יותר מאשר הגוף ייצר לפני גיל ההתבגרות וריכוזו של הורמון זה בדם גבוה פי 15 לפחות מאשר אצל נשים בלי "אזורי חפיפה". ריכוזי הטסטוסטרון הרגילים אצל הגברים הם בטווח של 7.7 עד 29.4 ננומול לליטר ואצל נשים הטווח הרגיל הוא 0.1 עד 1.8 ננומול לליטר.  זו ההצדקה העיקרית לקיום תחרויות ספורט לנשים במקצועות הדורשים מהירות כוח וסבולת מאחר שהטסטוסטרון משפיע לא רק על התפתחות אברי המין הזכריים ותפקודם אלא בין היתר גם על התפתחות השרירים ועליית ריכוז ההמוגלובין בדם. להורמוני המין של הנשים אין את האפקטים של  פיתוח השרירים והגברת ריכוז ההמוגלובין ולעומת זאת הם משפיעים למשל על הגדלת רקמת השומן, דבר שעלול לפגוע בביצועים הספורטיביים בענפי ספורט מסוימים. אפילו בתחום הרגיל של ריכוזי טסטוסטרון אצל נשים (0.1 עד 1.8 ננומול לליטר) נמצא אצל ספורטאיות שהשתתפו במשחקים האולימפיים במקצועות האתלטיקה, כי אלה שהיה להן ריכוז הקרוב לקצה הטווח העליון, ההישגים שלהן נטו להיות טובים יותר. 

מחזור חודשי ושימוש באמצעים הורמונליים למניעת הריון אצל נשים 

המחקרים שבדקו את השפעת המחזור החודשי והשימוש באמצעים הורמונליים למניעת הריון (הגלולות למניעת הריון) לא מצאו השפעה גדולה של שני הגורמים האלה על ההישגים הספורטיביים של הנשים, לפחות לא כאשר מדובר בספורטאיות צמרת. אצל כאלה שאינן ספורטאיות צמרת משמש לא פעם המחזור החודשי כתירוץ לאי קיום פעילות גופנית. עם זאת יש מנעד רחב של תגובות אצל נשים להופעת המחזור החודשי ויש כאלה שאצלן התגובה  חריפה יותר ולכן קשה להן, לפחות פסיכולוגית, לבצע מאמצים גופניים כאשר הן סובלות מכאבי מחזור.

השפעת מתן טסטוסטרון על הרקמות השונות

ניסויים שבהם נבחנה השפעת מתן טסטוסטרון לגברים ולנשים הראו כי הוא מעלה את סינתזת חלבוני השריר, גורם ליצירת יותר גופיפי מיטוכונדריה בתאי השריר, מסייע להגדלת רשת נימי הדם בשרירים,  משפיע על הפחתה ברקמת השומן בגוף ומגדיל את כמות ההמוגלובין בדם ואת ריכוזו. את השפעת הטסטוסטרון אפשר לראות לא רק בשרירי השלד אלא גם בשריר הלב. לגברים לב גדול יותר הן באופן אבסולוטי והן ביחס לגודל רקמת השרירים. לספורטאים העוסקים בענפי סבולת יש לב גדול יותר וגם יחס גדול יותר בין מסת הלב למסת השרירים.
ניסויים בהם נבחנה השפעת מתן טסטוסטרון על הישגים של נשים במבחני כושר הם מעטים, בעיקר מסיבות אתיות. באחד הניסויים הועלתה רמת הטסטוסטרון של נשים לממוצע של 4.3 ננומול לליטר באמצעות מתן ההורמון ובאותו ניסוי הייתה גם קבוצת בקרה שקיבלה חומר אחר שלא אמורה להיות לו השפעה דומה (פלסבו). אצל הנשים שקיבלו טסטוסטרון עלה זמן הריצה עד תשישות במבחן מסילה ב-8.5% יותר מאשר בקבוצת הביקורת אך לעומת זאת ההספק האנאירובי שנבדק במבחן וינגייט (דיווש במהירות מרבית מול התנגדות למשך 30 שניות באופניים ארגומטריים) עלה בקבוצת הניסוי רק ב-3.2%  יותר מאשר בקבוצת הביקורת וההבדל בין הקבוצות לא היה מובהק. הנבדקות במחקר זה היו צעירות ובריאות אך לא ספורטאיות ומשך מתן הטיפול בהורמון היה 10 שבועות. מחקרים אחרים בוצעו בנשים מבוגרות שכבר אין להם מחזור חודשי ובהם נמצאה הגדלה ברקמת השרירים וגם שיפור ההישגים במבחני כוח. מידע נוסף על השפעת מתן סטרואידים אנאבוליים על נשים התקבל מהרישומים שנחשפו לאחר איחוד גרמניה על מתן ההורמונים לספורטאיות במזרח גרמניה. 
היו ניסויי שבדקו השפעת דיכוי רמת הטסטוסטרון אצל גברים והם הראו עלייה ברקמת השומן ופגיעה ברקמת השרירים. מתן טיפולים כאלה מוצע לפעמים לחולים בסרטן הערמונית. יש מחקרים שהראו כי  אצל חולים כאלה המבצעים במקביל ללקיחת התרופות אימוני כושר, ניתן להפחית את הירידה בנפח רקמת השרירים וגם למנוע את הירידה בביצועים במבחני כושר גופני הדורשים כוח וסבולת. חשוב להדגיש כי ניסויים אלה מבוצעים כמעט תמיד באנשים חולים  ושגילם הוא הרבה מעבר לזה של ספורטאי צמרת.

השפעת טיפולים הורמונליים על טרנסג'נדרים

רוב המחקרים בנושא  בוצעו באוכלוסייה של לא ספורטאים ואין הרבה מידע ממחקרים איך משפיעים טיפוליים הורמונליים על הישגי אלה הרוצים להשתתף בתחרויות ספורט במגדר המנוגד למין בו הם נולדו. מתן טיפולים  לאלה הרוצים להפוך מזכרים לנקבות הראה כצפוי עלייה במסת השומן וירידה ברקמת השרירים ואילו אצל נקבות הרוצות להיות זכרים קרה כצפוי התהליך ההפוך: ירידה ברקמת השומן ועלייה בנפח רקמת השרירים. עם זאת, יש מחקרים שהראו שהטיפול ההורמונלי הביא את המטופלים והמטופלות למצב ביניים בין המין בו הם נולדו לבין המגדר אליו הם שואפים להשתייך. 
כאשר מדובר באלה שנולדו כנקבות ורוצות להשתייך למגדר הזכרי אין בדרך כלל חשש שהן יזכו ליתרון בתחרויות ספורטיביות המיועדות לגברים או לנערים.  הטיפולים לאוכלוסייה זו כוללים בדרך כלל מתן סטרואידים אנאבוליים ובמחקרים נמצא שכתוצאה מהטיפולים הייתה עלייה ברקמת השריר, ירידה ברקמת השומן ועלייה בריכוז ההמוגלובין אך לא נצפתה עלייה בגובה, במידה שהטיפולים החלו אחרי גיל ההתבגרות המינית. גם ההישגים במבחני כושר הראו שיפור אחרי מתן טיפולים הורמונליים לנקבות מלידה  שבחרו  להיות במגדר הגברי. אחרי שנה של טיפולים נמצאו במחקר שיפור של 18.4% בכוח לחיצת כף היד, 19.8% שיפור בביצוע מבחן שכיבות סמיכה ו-19.0% שיפור במבחני כוח  לרגליים.  במחקר אחר נמצא כי ההישג במבחן ריצת 1.5 מייל  (כ-2.4 ק"מ) עלה רק ב-2.8% אחרי שנה של טיפולים אבל אחרי שנה נוספת של טיפולים השיפור היה כבר של 11.6% יחסית להישג לפני תחילת הטיפולים. צריך כמובן גם לוודא שאין "חרטות", כלומר שגברים שהחלו בתהליך שינוי המגדר לא ישתתפו שוב בתחרויות ספורט לגברים כי אז לטיפול בסטרואידים אנאבוליים עלולה להיות השפעה על שיפור הישגיהם בספורט.
מחקרים שבוצעו בזכרים מלידה הרוצים להשתייך למגדר הנקבות (להלן: טרנסג'נדריות) ומקבלות טיפול להורדת רמת הטסטוסטרון מצאו ירידה בריכוז ההמוגלובין, ירידה במסת השרירים וירידה בתוצאות מבחני כושר אולם גם לאחר 14 שנות טיפולים ההישגים שלהם נמצאו גבוהים יותר  מהממוצעים של נשים מלידה. מחקר שעקב אחרי טרנסג'נדריות המשרתות בחיל האוויר של ארה"ב מצא ירידה של כ-8% בהישגים בריצת 1.5 מייל אחרי כשנתיים של טיפולים אולם ההישגים ירדו רק לרמה הגבוהה ב-12% מהממוצע של נשים ציסג'נדריות.  מחקר אחר באותה אוכלוסייה מצא כי הממוצע אצל הטרנסג'נדריות היה 13:51 דקות אחרי שנתיים של טיפולים ואילו הממוצע של הציסג'נדריות (נשים מלידה שלא עשו שינוי מגדר) היה 14:36 דקות (5.4% הבדל) ואחרי 4 שנים  של טיפולים כבר לא היה הבדל מובהק בממוצעים. עם זאת, אחוז הנשירה ממחקר זה היה גבוה מאד (94% מהטרנסג'נדריות פרשו אחרי שנתיים מאוכלוסיית הנבדקות) ולכן צריך להתייחס בזהירות לנתונים שהתקבלו בו. מחקר אחר שבבוצע באוכלוסיית שחייניות טרנסג'נדריות מצא כי אחרי שנתיים של טיפולים הייתה ירידה בזמני המשחים  למרחקים שבין 50 ל-1500 מטרים אך גם אז התוצאות היו גבוהות ב-5% מאשר של נשים מלידה.

תסמונת השחלות הפוליציסטיות

לנשים שיש להן את התסמונת יש מבנה כרומוזומלי רגיל, כלומר יש להן שני כרומוזומי X. התופעה מכונה polycystic ovary syndrome (PCOS). לעיתים יש לנשים אלה רמות טסטוסטרון גבוהות מהמקובל אצל נשים אחרות, אך הרמות האלה נמוכות בהרבה מהמקובל אצל גברים.  מחקר אחד מצא שבממוצע רמות הטסטוסטרון אצל 5366 נשים עם PCOS הייתה 2.34 ננומול לליטר והיו חלק מהנשים שהגיעו לריכוזים של 4 ננומול לליטר. כ-80% מהנשים שיש להן את התופעה הזו הן בעודף משקל אך ייתכן שבין 20%  הנותרות יש ספורטאיות שלהן יתרון ביולוגי קטן על נשים אחרות. לנשים כאלה ייתכן שיהיו שיבושים במחזור החודשי אבל הסיבה העיקרית לשיבושים במחזור החודשי אצל ספורטאיות היא צריכת מזון בלתי מספקת.

נשים DSD

התופעה מכונה Disorders of sex development (DSDs) . תחת הגדרה זו יש 5 קבוצות שונות. הגדרת אנשים אלה היא במקום כלשהו בין ההגדרות של זכרים ונקבות. טבלה מספר 4 מפרטת את המאפיינים של הקבוצות האלה.

CAIS – אנשים אלה יכולים להיות מזוהים מלידה כגברים או כנשים. יש לאנשים אלה אשכים פנימיים המפרישים טסטוסטרון אך הגוף לא מגיב להורמון. אלה המזוהות מלידה כנשים עשויות להיות בעלות חזות  חיצונית נשית כולל צימוח שדיים בעת ההתבגרות המינית אך אין להן רחם או מחזור חודשי.

PAIS – גם אלה יכולים להיות מזוהים מלידה כגברים או כנשים. מאחר שבמקרה שלהם חוסר התגובתיות לטסטוסטרון היא חלקית, ייתכן שבמקרם מסוימים יהיה להם יתרון ביולוגי אם ישתתפו בתחרויות ספורט כנשים.

5α-Reductase 2 deficiency (5αR2D) – לאלה אין בדרך כלל סימנים חיצוניים גבריים מלידה אך בעת ההתבגרות המינית כאשר האשכים מתחילים להפריש כמויות גדולות של טסטוסטרון, מופיעים סימני מין משניים גבריים. לאלה יש יתרון ביולוגי בספורט אם יתחרו כנשים. 

congenital adrenal hyperplasia (CAH) – בנשים אלה, שתי בלוטות יותרת הכליה לא מסוגלות לייצר את ההורמון קורטיזול (או ההורמון אלדוסטרון) ועלולות לייצר רמות גבוהות של טסטוסטרון ולכן הן עשויות להיות בעלות סימני מין משניים גבריים כולל שרירים מפותחים יותר מאשר לנשים שאין להן את התסמונת.

כל אלה שהם 46,XY DSD  (גברים מבחינה כרומוזומלית עם 46 כרומוזומים וסימני מין שונים מאשר אצל גברים רגילים) ובלידה נראה היה שיש להם אברי מין חיצוניים נקביים או כאלה שקשה לאפיין אותם כנקביים או כזכריים ויש להם גם אשכים מתפקדים, יהיה להם אחרי גיל ההתבגרות המינית ריכוז טסטוסטרון ברמה  נורמלית של גברים. להוציא את אלה המשתייכים לקבוצת CAIS, שאינם מגיבים כלל לטסטוסטרון, תהיה להם התפתחות שרירים דומה לזו של גברים אחרי גיל ההתבגרות. השכיחות של 46,XY DSD גבוהה בערך פי 140 אצל נשים ספורטאיות מאשר בכלל האוכלוסייה. בקרב ספורטאיות נמצאה שכיחות של 7.1 ל-1000 ובכלל האוכלוסייה השכיחות של 46,XY DSD היא 0.05 ל-1000. במחקר אחד נבדקה השפעת הורדת רמת הטסטוסטרון של 3 רצות למרחקים ארוכים בעלות DSD מרמה אופיינית של גברים לרמה אופיינית לנשים. אחרי שנה אחת של טיפולים ההישגים שלהן ירדו ב-3% ואחרי שנתיים של טיפולים  רמת ההישג ירדה ב-5.7%.

 נשים וגברים המבצעים אימונים כדי לשפר את יכולותיהם הספורטיביות מצליחים כמובן גם לשפר אותם. אצל נשים, למרות שיש להן ריכוזי טסטוסטרון הרבה יותר נמוכים  אפשר לראות בהחלט שיפור הן ביצועי כוח והן בביצועי סבולת כתגובה לאימונים.

הנקודות העיקריות המופיעות בהצהרת הקונצנזוס והנושאים הדורשים מחקר נוסף:

1. גברים הם בעלי יכולות ספורטיביות גבוהות יותר בענפי ספורט הדורשים מהירות, כוח וסבולת. טובי הספורטאים הגברים  בענפים מדידים קובעים הישגים טובים יותר מאשר הטובות שבספורטאיות באותם ענפי ספורט.

2. ההפרש בין שיאי העולם לגברים ושיאי הנשים בענפים המדידים הוא בסדרי גודל הנעים בין 5% ליותר מ-30%. ההפרשים הגדולים ביותר הם בענפים הדורשים כוח והספק ברמה גבוהה כמו בהרמת משקולות ובמקצועות הקפיצה באתלטיקה.

3. בעבר, ההפרשים בין שיאי הגברים והנשים היו גדולים יותר וזאת מאחר שמספר קטן יותרשל נשים עסקו בספורט. לדוגמה, כאשר קבע ג'סי אוונס בשנת 1935 את שיא העולם לגברים בקפיצה לרוחק (8.13 מ') השיא לנשים עמד על 5.98 מ', כלומר מרחק שיא הנשים היה 73.6% ממרחק שיא הגברים. כיום השיא לנשים הוא 7.52 מ' ושיא הגברים הוא 8.95 מ'. מרחק  שיא הנשים מהווה כיום 84.0% ממרחק שיא הגברים. ב-1937, שיא הגברים בקפיצה לגובה היה 2.09 מ' (בדיוק כמו שיא הנשים כיום...). באותה שנה השיא לנשים היה 1.65 מ', 78.95% משיא הגברים. כיום השיאים הם 2.09 לנשים ו-2.45 לגברים ושיא הנשים מהווה 85.31% משיא הגברים.

4. נשים מיוצגות פחות מגברים  במחקרים העוסקים בהשפעת אימונים על הישגים ספורטיביים ולכן יש מידע לא מספיק על יכולותיהן של נשים להשתפר בעקבות אימונים ספורטיביים.

5. קצב ההתקדמות של שיאי העולם לנשים היה בעבר גבוה יותר מקצב שיפור שיאי העולם לגברים אבל אחרי תקופות של שיפורים מהירים עם כניסת נשים למקצועות שהן לא עסקו בהם, קצב שיפור שיאי הנשים התמתן או נעצר. לדוגמה, בשנת 1992 אושר לראשונה שיא  עולם לנשים בקפיצה במוט והוא היה 4.05 מ'. ב-1997 השיא היה כבר 4.55 מ' (שיפור של 50 ס"מ ב-5 שנים), ב-2002 השיא היה 4.81 מ' (26 ס"מ ב-5 שנים), ב-2007 השיא היה 5.01 מ' (20 ס"מ ב-5 שנים) והשיא נכון ל-2023 הוא 5.06 מ' ונקבע ב-2009.  שיא הגברים היה 6.13  מ' ב-1992 והוא כיום 6.23 מ' (שיא שנקבע ב-2023). שיא הנשים היווה ב-1992 66.1% משיא הגברים והוא כיום 81.22% ממנו. בשנת 2009, שיא הנשים היווה 82.41% משיא הגברים שעמד אז על 6.14 מ' (ו-6.15 מ' באולם).

6. העלייה הגדולה בהפרשת טסטוסטרון אצל נערים החל מגיל 12 בערך היא הסיבה העיקרית להבדלים בהישגים הספורטיביים בין גברים ונשים אחרי גיל 12. לא ברור עדיין מדוע גם לפני גיל 12 מוצאים במקרים רבים כי הישגי בנים טובים יותר משל בנות וההנחה כיום היא עדיין כי להבדלים אלה אין רקע ביולוגי והם נובעים בעיקר מעיסוק גבוה יותר של בנים בספורט.

7.  ריכוז הטסטוסטרון אצל זכרים עולה פי 20 עד פי 30 אחרי גיל ההתבגרות ורמתו אצל גברים בוגרים היא בערך פי 15 מאשר אצל נשים בוגרות.

8. היתרונות של גברים על נשים בענפי ספורט רבים נובעים מגובה גדול יותר, אורך גפיים גדול יותר, שרירי שלד מפותחים יותר, לב גדול וחזק יותר, ריכוזי המוגלובין גבוהים יותר ואולי גם בגודל של איברי מערכת הנשימה.

9.  להורמון המין הנשי אסטרדיול, המופרש בחלק הראשון של המחזור החודשי, אין השפעה על  ביצועים ספורטיביים הדומה להשפעת הורמון המין הגברי טסטוסטרון אבל יש לו חשיבות בשמירה על אנטומיית האישה כולל השפעה על שמירה של ערכים תקינים של מסת העצמות, מסת השרירים, מסת השומן ומטבוליזם החלבונים בגידים.

10. נשים המקבלות תוספת של הורמוני מין גבריים (דבר האסור לפי חוקי הספורט הן לנשים והן לגברים) מראות שיפור במסת השריר ובכמות ההמוגלובין ובהתאם לכך נרשמים אצלן שיפורים בביצועים ספורטיביים.

11. בקרב גברים החפצים בשינוי מגדר המקבלים טיפול להפחתת רמת הטסטוסטרון נצפתה ירידה במסת השרירים, ועליה באחוזי השומן אבל גם אחרי 3 שנות טיפולים כאלה, מסת השרירים שלהם נשארה גבוהה מהממוצע של הנשים וזאת כמובן גם בלי שנפגעו הגובה שלהם ואורך הגפיים שלהם.

12. אצל גברים שעברו התבגרות מינית וקיבלו  מאוחר יותר טיפול לדיכוי טסטוסטרון, נשארה רמת הישגים גבוהה מהמקובל אצל נשים.

13. גם להורמון הגדילה יש השפעה על גידול השרירים, תיקון נזקים בהם ושיפור בביצועים ספורטיביים אך עיקר ההשפעה על גורמים אלה היא של טסטוסטרון.

14. DSDs הם מצבים נדירים באוכלוסייה הכללית אבל בקרב ספורטאיות בכירות שכיחותם גבוהה פי 140 מאשר באוכלוסייה הכללית.

15. אחרי תקופות אימונים הנמשכות 12-6 שבועות רואים שיפור באחוזים דומים אצל נשים וגברים בביצועים הדורשים כוח וסבולת וזאת למרות שלנשים רמות טסטוסטרון הרבה יותר נמוכות.

16. "זיכרון שרירי" עשוי להסביר  מדוע גברים שחוו התבגרות מינית, כלומר נחשפו לרמות טסטוסטרון גבוהות, ואחר כך  החלו לקבל טיפול להורדת רמתו, מגיבים טוב יותר לאימונים מאשר כאלה שלא נחשפו לרמות גבוהות של טסטוסטרון (כלומר, נשים מלידה בעלות רמות טסטוסטרון שאינן חריגות).

17. הלב של הגברים מתחזק יותר מאשר לב הנשים כתוצאה מאימוני סבולת הנמשכים 9 חודשים ומעלה, כנראה בהשפעת רמות הטסטוסטרון הגבוהות יותר.

18.  יתרון הגובה של הגברים מושפע מגורמים אחרים שאינם קשורים לרמת הטסטוסטרון.

כיווני מחקר מומלצים לעתיד

1. קביעה כי למין הביולוגי יש חשיבות בכל המחקרים שיעסקו בהשפעת אימונים על ביצועים ספורטיביים ולכן יש לעמוד על כך כי בכל המחקרים שיבוצעו בתחום זה יהיה ייצוג שווה לנשים.

2. חיוב פירוט מספרי הנשים והגברים שנכללו כנבדקים בכל המחקרים כבר בכותרות המאמרים ובתקצירים שלהם.

3. ביצוע מחקרים  שיבדקו מהן הסיבות לכך שנשים עדין מבצעות פחות פעילות גופנית ומשתתפות פחות באימונים בקבוצות ספורט.

4. לבדוק מה ההשלכות לטווחי זמן קצרים וארוכים על כך שנשים מבצעות פחות פעילות גופנית וכי מספר הספורטאיות קטן ממספר הספורטאים.

5. לבדוק את השפעת   minipuberty-עלייה זמנית בריכוזי הטסטוסטרון אצל תינוקות בנים ועלייה זמנית ברמת אסטרדיול  בקרב תינוקות בנות על קצב התפתחות הגוף וההישגים הספורטיביים   מגילים צעירים מאד ועד אחרי גיל ההתבגרות המינית.

6. בדיקת המנגנונים המשפיעים על התגובה לסוגים שונים של אימונים אצל נשים וגברים הנבדלים מאד ברמת הטסטוסטרון.

7. השפעת טסטוסטרון ואסטרדיול על התגובה לאימונים של נשים וגברים.

8. הבדלים בין נשים וגברים בהתאוששות מאימונים וממאמצים קשים אחרים כמו תחרויות ספורטיביות.

9. השפעת מצבי מחלה שונים על נשים וגברים בהקשר של תגובה לאימונים לשיפור הכושר והבריאות. זה כולל את אלה הסובלים מסוכרת, עברו אירועי לב, אנשים שיש להם את התסמונת המטבולית ומצבים קליניים אחרים.

10. הבדלים בין המינים  בתפקודי המוח ובבקרה המוטורית שאולי יש להם השפעה על ביצועים ספורטיביים.

11. ההשפעות לטווח ארוך של מתן סטרואידים אנאבוליים או דיכוי שלהם אצל אוכלוסיות DSD וטרנסג'נדרים.

12. הבנת הגורמים המשפיעים על שיעורי פציעות שונים אצל ספורטאיות וספורטאים (למשל, יותר פציעות ACL בקרב נשים).

13. השפעת המחזור החודשי על הישגים של נשים והשפעת טיפול בהורמונים על ביצועים גופניים אצל נשים בגיל הבלות.

14. השפעת אמצעים הורמונליים למניעת הריון על הישגי נשים בספורט (למרות שבמחקרים שנעשו עד היום לא נמצאה השפעה כזו).

15. השפעת הריונות, לידות וגידול הילדים על הישגי הנשים בספורט לטווח קצר ולטווח ארוך.

16. השפעת הגיל שאחרי הפסקת הופעת המחזור החודשי על הפער בהישגים בין גברים ונשים וההשלכות הנגזרות מכך על ההמלצות לאימונים של נשים מבוגרות.

17. ההשפעה ארוכת הטווח על הישגי טרנסג'נדריות, והשינויים האנטומיים והפיזיולוגיים בגופן.

18. ההשפעה והתפקיד של "זיכרון שרירי" אצל  טרנסג'נדריות שנחשפו לרמות טסטוסטרון גבוהות אחרי גיל ההתבגרות המינית.

מקור:

 

Hunter, Sandra K.; Angadi, Siddhartha S.; Bhargava, Aditi3; Harper, Joanna; Hirschberg, Angelica Lindén; Levine, Benjamin D.; Moreau, Kerrie L.; Nokoff, Natalie J.; Stachenfeld, Nina S.; Bermon, Stéphane. The Biological Basis of Sex Differences in Athletic Performance: Consensus Statement for the American College of Sports Medicine. Translational Journal of the ACSM 8(4):p 1-33, Fall 2023. | DOI: 10.1249/TJX.0000000000000236

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.