איציק בן מלך | ספורט הישגי | 05/02/2024

ניהול עומסים בספורט, חלק ב'

תקציר ניר עמדה
ריכוז: ד"ר איציק בן מלך 
                                    אלול תשפ"ב, ספטמבר 2022

את ניר העמדה המלא אפשר לקרוא בכתובת:
https://www.wincol.ac.il/?item=59374&section=2580

רקע  –  פירוט השינויים העיקריים שחלו בספורט ההישגי בעולם

1.    שיפור בהישגים, בתוצאות ובביצועים בחלק מן המקצועות והענפים בספורט, בעיקר בספורט המקצועי ובענפי ספורט שהתפתחו במדינות אפריקה, אסיה ודרום אמריקה 
2.    קיפאון, ולעיתים אף נסיגה, בהישגים ובתוצאות במקצועות ובענפי הספורט, בעיקר במקצועות ובענפים ששלטו בהם ספורטאים וספורטאיות באירופה בכלל ובמזרח אירופה בפרט
3.    ירידה בממוצע השקעות המדינה והרשויות המקומיות בספורט ההישגי והסבת ההשקעות לספורט העממי
4.    עלייה במספר ההשקעות המסחריות בספורט ההישגי, עלייה במספר נותני החסויות  לספורט זה ובפרסום שהוא זוכה לו בגופי התקשורת
5.    עלייה במספר המקצועות וענפי הספורט המשתתפים באירועי הספורט המוכרים 
6.    גידול במספר הספורטאים, הקבוצות והנבחרות הלאומיות שמשתתפים באירועי ספורט 
7.    גידול בשיעור הספורטאיות המשתתפות באירועי ספורט וכן ריבוי סוגי ספורט שנערות ונשים משתתפות בהם 
8.    קיום אירועי ספורט במועדים ובשעות חריגות, בניגוד לעקרונות מקצועיים 
9.    שינוי התקנון של כללי התחרויות ואירועי הספורט על פי שיקולים מסחריים ותקשורתיים
10.    הרחבת השימוש באמצעים טכנולוגיים, במדע וברפואה
11.    עלייה ניכרת במספר אירועי הספורט: התחרויות, המשחקים והטורנירים שבהם נדרשים ספורטאי עילית להשתתף 

מבוא

בשנים האחרונות חלו שינויים מהותיים בתחום הספורט ההישגי, שנבעו בעיקר מאינטרסים כלכליים של חברות מסחריות ושל גופי תקשורת. שינויים אלה מתבטאים במספר ההולך וגדל של המשחקים והתחרויות במפעלים הבכירים, והתחושה בקרב השחקנים ואנשי המקצוע היא שבעלי האינטרסים הכלכליים הם אלה הקובעים את לוחות הזמנים. 
חוסר התיאום בין המסגרות השונות שבהן מתקיימים אירועי הספורט הוא הגורם העיקרי לחוסר ההתאמה בין לוחות הזמנים של האירועים. המסגרות הללו מנוהלות בידי גופים שונים, מוּנעות מאינטרסים שונים, יש להן מטרות שונות וכן דעות פוליטיות ודרכי התנהלות שונות לחלוטין. אין שום גורם הפועל כדי לקשר בין המסגרות הללו ולתאם ביניהן את לוחות הזמנים, ומי שנפגע מכך בסופו של דבר הם הספורטאים. (פנאן, ר.). 
לענפי הספורט המקצועני-הקבוצתי השונים יש כיום מיליוני אוהדים, זכויות שידור בערוצי התקשורת, שיווק ופרסום. ענפים אלה מייצרים פעילות כלכלית חשובה, כך למשל, תחרויות כדורסל מקצועיות נערכות ביותר ממאה מדינות בעולם, ובספורט זה יש יותר מ-70,000 שחקנים מקצועיים ברחבי העולם. התחרויות בענף זה הן עסק רווחי המאפשר לשחקנים לפתח מסלולי קריירה בין-לאומיים והמספק בידור למיליארדי אנשים.
סך ההכנסות בקבוצת NBA בעונת 2018–2019 היו 8.76 מיליארד דולר. גם סך ההכנסות של מועדוני כדורגל באירופה גדלו מאוד בעשור האחרון, למשל, בשנת 2009 סך ההכנסות היו 11.7 מיליארד אירו, ואילו ב-2018 הן גדלו ל-21 מיליארד אירו. המסקנה מכך היא שהמשחקים והתחרויות של ענפי הספורט המקצועני נהיו אירועים רווחיים מאוד, יקרים וראוותניים.

הספורט העולמי הוא תעשייה ששוויה נוסק מדי שנה: בשנת 2019 הוערך ששוויה ב-458 ביליון דולר, והצפי לשנת 2025 הוא 600 ביליון. אומנם גם הספורטאים והספורטאיות, שהתעשייה מתבססת על ביצועיהם, מרוויחים כיום יותר משהרוויחו אי פעם, אך מקצתם נדרשים להתחרות 
יותר מאשר בעבר, ולעומס האימונים והתחרויות יש מחיר כבד שאותו הם משלמים (סטויאנוביץ', מ., ובן-מלך, א.). השאיפה להגיע להישגים ולתוצאות טובות יותר מאשר בעבר שינתה את התפיסה בנוגע להכנת הספורטאים, והכנת הספורטאים כיום היא אינטנסיבית משהייתה אי פעם.  גם ללוח השנתי של המשחקים והתחרויות, המתוכנן בידי בעלי אינטרסים, יש השפעות על הגוף והנפש של הספורטאים. בימינו אלה אדם יכול לצפות בשבוע אחד בשלושה משחקים של הקבוצה האהודה עליו, וזאת במשך כמה שבועות ברצף (טוריחו).  כדי לאפשר זאת ספורטאים בקבוצות עילית בכדורגל, למשל, נדרשים להתחרות כל יומיים או כל חמישה ימים במשך כמה שבועות ברצף. אם נביא בחשבון גם את האימונים בין המשחקים, ניווכח כי הזמן ההכרחי הנדרש להתאוששות של הספורטאים מן התחרויות מתקצר באופן ממשי. 
במחקרים שעקבו בהם אחרי שחקנים באמצעות מכשירי ניטור, נמצא שב-15 השנים האחרונות עלתה עצימות המשחקים באופן ניכר (למשל בפרמייר ליג). העצימות הגבוהה בעת המשחקים מגבירה את המאמץ הגופני והנפשי הנדרש מן השחקנים. 
כל אלה – הגברת העצימות במשחק, לוח הזמנים הדחוס, העומס השבועי הגבוה, זמן המנוחה המופחת והצורך לעמוד בסטנדרטים גבוהים בכל משחק – מגבירים במידה ניכרת את הלחץ הגופני והנפשי אצל ספורטאי העילית (ג'ורג'יוס, ג'. ז'.). משום כך הכנת הספורטאים ותכנון מושכל של לוח הזמנים הם כלים חשובים שיש להשתמש בהם במטרה להפחית את  הסיכונים לפציעות בעונה שיש בה תחרויות ומשחקים רבים. 
כל אנשי הצוות: מאמני ספורט, מומחים בתורת האימון, מאמני כושר גופני, פיזיולוגים, פסיכולוגים, רופאים, פיזיותרפיסטים, תזונאים ואנליסטים - אשר אחראים באופן ישיר או עקיף על ניהול העומס ועל רמת הביצועים של השחקנים במערכת, נאלצו להסתגל מבחינה מקצועית לתכנון האימונים החדש; ההכנה להישגים בספורט נועדה לאפשר לספורטאים ולקבוצות להשיג את הביצועים הספורטיביים הטובים ביותר בתחרות שלהם. הישגים אלה מושגים באמצעות עבודה ארוכת טווח, שיטתית וקשה של מספר רב של אנשים (מריוס, מ., בן-מלך, א., סטוינוביץ', מ. וטרוניץ', נ.).

פרק ראשון – תקציר המאמרים

השלכותיה של העלייה בכמות המשחקים ובתכיפותם
בימינו אלה מתחוללים שינויים מהותיים בספורט המקצועני והתחרותי, הן מההיבט הפיזיולוגי הן מההיבט הפסיכולוגי, וזאת בשל הדרך שבה מתנהל ספורט זה כתוצאה מכניסתם של גורמים מסחריים, עסקיים, כלכליים ותקשורתיים לתחום. לספורט הקבוצתי והמקצועני כיום יש מיליוני אוהדים, זכויות שידור בערוצי תקשורת, שיווק ופרסום. ענפי ספורט אלה מייצרים פעילות כלכלית ענפה, וערכים כגון חתירה להכנסה המרבית ושכלול הלוגיסטיקה נהיו הערכים המובילים.
הספורט העולמי הוא תעשייה ששוויה נוסק מדי שנה, כך למשל, בשנת 2019 הוערך שוויה 
ב-458 ביליון דולר והצפי לשנת 2025 הוא 600 ביליון. אומנם גם הספורטאים והספורטאיות, שהתעשייה מתבססת על ביצועיהם, מרוויחים כיום יותר משהרוויחו אי פעם, אך מקצתם נדרשים להשתתף בתחרויות ובמשחקים יותר מבעבר, ולעומס האימונים והתחרויות יש מחיר כבד שאותו הם משלמים (בן-מלך, א. וסטוינוביץ', מ.).
בשנים האחרונות גדל בהתמדה מספר המשחקים הנערכים בשנה במפעלים הבכירים. עקב זאת, אי אפשר ליישם תוכנית שמתבססת על תורת האימון והתחרות הקלסית, והתחושה בקרב הספורטאים ואנשי המקצוע היא שבעלי אינטרסים כלכליים הם אלה שמנהלים את לוחות הזמנים, בלי להתחשב בצורכי הספורטאים. במציאות זו נפגעת רמת ההישגים שהספורטאים והספורטאיות יכולים להגיע אליה ובעקבות זאת נפגעת גם הצלחתם הלאומית והבין-לאומית. גאנטר לאנג מביע דאגה מעליית הסיכון לבריאותם ולרווחתם של הספורטאים עקב ההידרדרות בתנאי התחרויות והמשחקים. הוא טוען שכיום ספורטאי העילית נדרשים לעבוד בתנאים שאינם הולמים, ואפילו מצריכים פעולות התערבות בין-לאומיות (לאנג, ג.).
   
השינויים בהתנהלות, בעצימות ובתכיפות של התחרויות והמשחקים
ב-15 השנים האחרונות, מרבית ההתאחדויות הבין-לאומיות הגדילו את מספר המשחקים בעונה. ספורטאים קבוצתיים-מקצועיים (למשל כדורגל-כדורגל, כדורסל, רוגבי) מועסקים לעיתים 
קרובות בכמה מסגרות בו-זמנית, כך שבשבוע אחד הם עשויים לשחק ב-3-2 משחקים: מקומיים, לאומיים או בינלאומיים. 
מספר המשחקים והתחרויות הוא כמעט פי שניים ממה שהיה לפני 15 שנה, ובחלק מן המקצועות אף יותר מכך. בענפי ספורט קבוצתיים פופולריים כמו כדורגל, כדורסל או כדוריד מקובל כיום לערוך 

כמה משחקים בשבוע לכל קבוצה בעונת התחרות. כך למשל, שחקן עילית בכדורגל עשוי להשתתף במשחקי האליפות המקומית, במשחקי הגביע המקומיים, במשחקים בין-לאומיים (למשל ליגת האלופות והליגה האירופית) ובמשחקי נבחרת בין-לאומיים (כמו מוקדמות גביע העולם). 
קבוצת מכבי תל אביב בכדורסל משחקת משחק רשמי בכל 2.8 ימים בממוצע. לעיתים קרובות היא משחקת 3 משחקים בשבוע, לעיתים במשך כמה שבועות. עונת המשחקים והתחרויות התארכה, ולוח המשחקים נהיה צפוף מאוד בהשוואה לעבר.
לעיתים תכופות על השחקנים לטוס כדי להגיע לתחרויות או למשחקים, ופעמים רבות הטיסות הן ארוכות וחוצות אזורי זמן שונים, ועל כן יוצרות לחץ נוסף על הגוף, המעכב במידה רבה את ההתאוששות של הספורטאים. הטיסות המרובות לתחרויות ולמשחקים נועדו כדי להגדיל בצורה המרבית את הרווחים הכלכליים של הקבוצות (סטוינוביץ', מ., בן-מלך, א., טוריחו, ח., פנאן, ר., ג'ורג'יוס, ג'. ז'. וקריסטו, מ.)
גם בענף הריצה השאיפה להשיג את מרב הרווחים הכלכליים מכתיבה את התנהלות הספורטאים. ידוע על נציגים מסוימים של ספורטאים המנסים להגביר את הכנסותיהם באמצעות השתתפות הספורטאים בתחרויות ריצות רחוב, הנערכות ברחבי העולם. עקב זאת ספורטאים משתתפים בכל שבוע בתחרויות בכמה מדינות הפרוסות על פני כל קצוות כדור הארץ, כדי לזכות בפרס כספי, גם אם הפרס עשוי להיות קטן יחסית. השאיפה הזאת להשיג את מרב הרווחים האפשריים גורמת לנשירה מוקדמת של ספורטאים עקב פציעה, שחיקה או קיפאון בהישגים. אולם אותם נציגי הספורטאים אינם מוטרדים מכך, מפני שהם יכולים בקלות להחתים כישרון חדש (לאנג, ג.).

שילוב המדע בספורט
השינויים המתוארים לעיל, שכאמור עיקרם באינטרסים תקשורתיים ומסחריים, גרמו לכך שלעיתים קרובות תכניות האירועים והאליפויות אינן עולות בקנה אחד עם תורת האימון והתחרות המקצועית הקלסית. תכניות האירועים סותרות את העקרונות המקצועיים ופוגעות בהישגיו של הספורטאי ובבריאותו. 
במצב זה במקום שאנשי המקצוע יבנו לוחות זמנים שיאפשרו תנאי אימון ומשחק הולמים בעבור ספורטאים, הספורטאים ואנשי המקצוע מסתגלים בעל כורחם ללוחות הזמנים הנוכחיים, ובתוך כך הם מפתחים פעולות ייחודיות הנוגעות לשיטות, לאמצעים, לתכנון האימונים, לחלוקת האימונים לתקופות, לשלבי האימון ולתהליכי התאוששות שיסייעו להם להתמודד עם המצב (סטויאנוביץ', מ. ובן-מלך, א.).

כל מקצועני הספורט מעוניינים מאוד שיפותחו בעבורם פעולות שיתרמו לשיפור הביצועים, באותו אופן, למשל, שמדע הספורט הצליח לתרום לשיפור הביצועים האתלטיים. הרי המטרה העיקרית של ההכנה לספורט המקצועני היא לאפשר לשחקנים ולקבוצות להשיג את הביצועים הספורטיביים הטובים ביותר שלהם בתחרויות, ובענף האתלטיקה הישגי ספורט העילית מגיעים הודות לעבודה קשה, שיטתית וארוכת טווח של מספר רב של אנשים המשרתים את האתלטים. מאמנים (מאמני כושר ומאמני כוח), פסיכולוגים, רופאים, פיזיותרפיסטים, תזונאים ומנתחי ספורט (sport analyzers) –  כל אלה פועלים בתיאום כדי לתרום ככל יכולתם לייעל את מערכת קבוצות הספורט, לסייע בהתאוששות, להקל על נזקים בשרירים, למצוא דרכים להתמודד עם עייפות, להפחית סיכון מוגבר לפציעות ולהגביר את כמות הביצועים האיכותיים של הספורטאים (טרוניץ', נ., בן-מלך, א., קסוטו, י. וקריסטו, מ.).

ניטור ובקרה של העומס 
בסקר שנערך על ידי איגוד השחקנים העולמי (FIFPRO), 35%–40% משחקני הכדורגל דיווחו על עומס במשחקים ועל כמות לא מספקת של ימי התאוששות מהם. בסקר היו שחקנים שדיווחו כי הם שיחקו 78 משחקים בשנה או 5,636 דקות בגלל לוח הזמנים הדחוס. 67.9% מהם דיווחו כי הם משחקים גם כשהם עייפים. 
בתקופות שבהן מספר האימונים גבוה ולוח הזמנים צפוף, יש חשיבות מכרעת לניטור העומס של השחקנים, כדי להקטין את הסבירות שהם יסבלו מלחץ מוגזם ומתמשך של הגוף. בתקופות אלה נדרשים הן תכנון עומס פרטני הן תכנון קפדני של האימונים ושל ההתאוששות מהם כדי למנוע אימון יתר או אימון חסר, המתרחש אף הוא לעיתים  (ג'ורג'יוס, ג'. ז'. וסטויאנוביץ', מ.).
כדי להצליח בתחרויות, למשל בענפי הקרב השונים, הספורטאים מתאמנים מדי שבוע כמה אימונים נמרצים הנתפסים בעיניהם קשים ומאומצים מאוד. על פי רוב, המאמנים אינם מתכננים היטב את האימונים האלה, ויש חוסר התאמה מוחלט בין שיעור המאמץ כפי שהוא מוערך בעיני המאמנים ובין שיעור המאמץ בעיני הספורטאים. תכנון לקוי זה עלול להוביל לאימוני יתר ובהמשך אף לירידה בביצועי הספורטאים (דריד, פ.).
כאשר עומס העבודה גדול מהעומס שהספורטאי יכול להכיל, הספורטאי משחק במצב של עייפות יתר, והסיכון שלו לפציעה גדל במידה ניכרת. כדי להימנע ככל האפשר ממצבים כאלה, בתכנון האימונים יש להסתייע בטכנולוגיה חדשה האוספת נתונים על ביצועיו של הספורטאי, על מצב בריאותו, על אופן ההתאוששות שלו מאימונים ועל אורח החיים שלו. בעזרת הטכנולוגיה הזאת 

יהיה אפשר למדוד את העומס, ובמידת הצורך אף לקבוע מהו זמן השיקום הנדרש לספורטאי כדי לשוב להתאמן.
שימוש קבוע באמצעים האלה – GPS, שעון מדידה (כרונומטר), מד תאוצה, מד כוח (דינמומטר) למדידת עומס חיצוני (בדרך כלל של משך ומרחק), מכשיר לניטור קצב הלב, בדיקת ריכוז לקטט בדם וכן מדידות סובייקטיביות, כמו מאמץ נתפס (RPE) – יסייע להעריך את עוצמת האימונים והתחרויות, יוביל לביצועים טובים יותר ויפחית את הסיכון לפציעות. 
הוכח כי ניטור עקבי של המאמץ הנתפס יכול לעזור לזהות צורך בהתאוששות, לחזות ירידות בביצועים, לצפות בעיות בריאותיות ולהתאים תכניות אימונים ותחרות איכותיות עבור היכולות הייחודיות של כל ספורטאי (טרוניץ', נ.). 
מטרת ניטור עומס העבודה היא להפחית את הסיכון לפציעתם של ספורטאים באמצעות זיהוי עייפות יתר אצל הספורטאי ומציאת הגורמים לה, וכן באמצעות הקפדה על התאמה בין זמני ההתאוששות והמנוחה ובין זמני האימונים והתחרויות. אלה יתבססו על נתוניו האישיים של כל ספורטאי: על כושרו הגופני, על מידת העייפות הייחודית לו ועל יכולת התאוששות שלו ממנה. כך למשל ניהלו גולדן סטייט ווריורס את עומס העבודה של הספורטאים שלהם. הם אפשרו לחלק מן הספורטאים שלא להתחרות במהלך הרבע הרביעי או לחילופין לנוח ולא לשחק במשחקים מסוימים בעונות 2015–2018. בעונות אלה נרשם שיא של יחס בין ניצחון-הפסד ב-NBA (טרוניץ', נ. וסטוינוביץ', מ.), עובדה המוכיחה את יעילותו של ניהול עומס העבודה.

תזונה
ההבדל בין שיפור הישגים והצלחה בתחרויות ובאימונים ובין הידרדרות הדרגתית, פציעות, כישלון ופרישה מהספורט נובע לעיתים מאורח החיים של הספורטאים והספורטאיות. הרגלים, כגון ארוחת בוקר לאלה המתאמנים בשעות הצהריים, אכילת ארוחה ארבע עד שש שעות לפני אימון או פעילות, אכילת חטיף או ארוחה קטנה, המכילים 50 גרם פחמימות ו-10-5 גרם חלבון, כשעה לפני פעילות קשה וממושכת – כל אלה יספקו פחמימות חשובות לגוף ויפחיתו נזק לשרירים. 
זה שנים הספרות המדעית מציינת כי בתקופה מאומצת של אימונים או תחרויות, הספורטאים והספורטאיות מגיעים למצב של גירעון קלורי. בתקופות של מאמץ גופני רב הצריכה הקלורית של ספורטאים אלה לא תמיד משתווה להוצאה הקלורית הגדולה.
 כדי למנוע את ההשפעות השליליות של הגירעון הקלורי יש לשמר מאזן קלורי ומאגרי גליקוגן בשרירים ובכבד. על האתלטים לצרוך בכל יום 5–8 גרם פחמימות לכל קילוגרם ממשקל גופם, שיספקו להם 55%–65% מכמות הקלוריות הנדרשת ליום. ספורטאים המתאמנים ומתחרים 
בעצימות ובנפח גבוהים, כלומר 3–6 שעות ביום ו-5–6 אימונים בשבוע, עשויים להזדקק ל-8–10 גרם פחמימות לכל קילוגרם ממשקל גופם.  
כדי שהשחקנים יצליחו לעמוד בביקוש הגבוה לתחרויות, יש לנקוט אסטרטגיה של תזונה לאחר משחק, שתותאם לצרכיו של כל שחקן ותסייע לו בהתאוששות מן המשחק.  כך למשל, כאשר יש צורך בחידוש מהיר של מאגרי הגליקוגן, על הספורטאי לצרוך מדי שעה מתום הפעילות לפחות 1.2 גרם פחמימות לכל קילוגרם ממשקל גופו. חשוב גם לעקוב אחר תנודות במשקל הספורטאים, ולחנכם לצרוך פחמימות במידה מספקת. גם הדרישה לחלבון גדלה עם העלייה בקושי, במשך ובעצימות הפעילות. פעילות גופנית ובמיוחד אימוני התנגדות, שמלווה אליה צריכת חלבון מעודדת בניית שריר. כשהחלבון נצרך בסמוך לתחילת האימון או מיד אחריו, נוצרת סינרגיה, והשריר נבנה. 
כדי לבנות ולשמר את מסת השריר, על השחקנים לצרוך כמות של 1.4–2.0 גרם חלבון ליום, לכל קילוגרם ממשקל הגוף. אולם בתקופה שבה המאזן הקלורי שלילי משום שרוצים לאבד מסת שומן, יש להגדיל את צריכת החלבונים ל-2.3–3.1 גרם חלבון ליום, לכל קילוגרם. הכלל הוא שמנת חלבון צריכה לספק כ-0.25–0.55 גרם חלבון לקילוגרם, כלומר כ-20–40 גרם חלבון למנה בעבור רוב הספורטאים. את צריכתן של מנות החלבון האלה יש לפרוס על פני היום בהפרשים של 3–4 שעות. חשוב לדעת כי חלבונים המתעכלים במהירות, ואלה בעיקר חלבונים דלי שומן מן החי, הם בעלי אחוז גבוה של חומצות אמינו חיוניות, היעילות מאוד בבניית מסת השריר.
נוסף על כך, חשוב להקפיד שהשחקנים יצרכו נוזלים בכמות מספקת. אובדן נוזלים בכמות הגדולה מ-2% ממשקל הגוף פוגע בתפקוד הגופני ובמצבם הנפשי של הספורטאים. מכאן עולה כי במיוחד בימים חמים, כדאי להימנע מאובדן של יותר מ-2% ממשקל הגוף במצבו הרווי. בכל בוקר יש לוודא שהספורטאים יתחילו את פעילותם כשהם רוויים. שקילת בוקר יומית לאחר מתן שתן ובדיקת ריכוז השתן יסייעו לזהות התייבשות ולהנחות את הספורטאי להגביר את כמות השתייה. 
 כארבע שעות לפני הפעילות על הספורטאי לשתות  5–7 מיליליטר מים לכל קילוגרם ממשקל גופו. אם שעתיים לפני הפעילות אין לשחקן שתן או שצבעו של השתן שלו כהה, עליו לצרוך עוד כ-3–5 מיליליטר מים לקילוגרם. אם הפעילות הגופנית גרמה להזעה מרובה ולאובדן משקל ניכר, בתום הפעילות יש להחזיר את הספורטאים למשקל גופם הרווי כדי לאפשר לגופם להתאושש בצורה המיטבית. ההמלצה היא שעל כל קילוגרם שחסר למשקלם של הספורטאים בתום הפעילות בהשוואה למשקלם לפני הפעילות, עליהם לצרוך 1.25–1.50 ליטר (טוריחו, ח., קסוטו, י., וקריסטו, מ.).

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.