איציק בן מלך | ספורט הישגי | 13/05/2024

ניהול עומסים בספורט, חלק טו'

(בתמונה: נדיה קומנץ', מנצחת תחרות הקרב-רב במשחקים האולימפיים ב-1976)

תקציר ניר עמדה
ריכוז: ד"ר איציק בן מלך 
                                    אלול תשפ"ב, ספטמבר 2022

את ניר העמדה המלא אפשר לקרוא בכתובת

https://www.wincol.ac.il/?item=59374&section=2580

מקצועות ההתעמלות – נפח אימון והתמחות מוקדמת

פרופ' ילנה אוברדוביץ' 

1.    מבוא

כאשר עוסקים במקצועות ההתעמלות בענפי הספורט השונים, יש להזכיר את הפדרציה הבין-לאומית, שארבעה עקרונות אולימפיים וארבעה עקרונות לא אולימפיים מנחים את פעולתה.
הפדרציה הבין-לאומית להתעמלות (FIG) היא הגוף המפקח על התעמלות ברחבי העולם. פדרציה זו החלה להשתתף במשחקים האולימפיים מאז שחודשה המסורת האולימפית בשנת 1896, והיא נחשבת לפדרציה הבין-לאומית הוותיקה ביותר בספורט האולימפי. כיום FIG מונה 156 חברי פדרציה לאומיים, ומשרדה הראשי הוא בבירה האולימפית של Lausanne (SUI).  FIGאחראית על שמונה ענפי ספורט: התעמלות לכולם, התעמלות מכשירים לנשים ולגברים, התעמלות אומנותית, טרמפולינה – כולל מיני-טרמפולינה כפולה ופס אקרובטיקה, אירובי, אקרובטיקה ופרקור.

להלן פירוט הענפים.
1.1    התעמלות לכולם (Gymnastics For All - GA)
התעמלות לכולם עומדת במרכזם של שני אירועי FIG משמעותיים: הגימנאסטרדה העולמית (World Gymnhkaestrada) והמכון העולמי לאתגר החיים. אירועים אלה נערכים מדי ארבע שנים, ובזכות לוח הזמנים הגמיש שלהם מתאפשר לקיים אירוע בין-לאומי בכל שנתיים. שני האירועים הם חגיגה אין-סופית של אפשרויות לביצועי התעמלות, והם פתוחים למשתתפים מכל הסוגים. על אף שההתעמלות מוכרת לרבים בזכות אליפות העולם ובזכות הבולטות שלה במשחקים האולימפיים, התעמלות אינה רק ספורט תחרותי ברמה גבוהה, היא הבסיס של כל ענפי הספורט. זו פעילות שכולם יכולים לבצע אותה, צעירים ומבוגרים, גדולים וקטנים, בלי הבדל צבע, אמונה ויכולת.

1.2    התעמלות מכשירים לגברים (Men Artistic Gymnastics - MAG)
שורשיה של ההתעמלות האמנותית ביוון, ואכן התעמלות זו עתיקה, מרהיבה, ומשולבים בה מהירות, כוח, עוצמה וגמישות כישורי נחיתה (Tumbling) ואקרובטיקה. כל התרגילים בה מבוצעים בדגש על הסגנון. בשישה תרגילים שונים ¬¬- תרגיל קרקע, סוס קפיצות, טבעות, ניתור, מוטות מקבילים ומוט אופקי -
המתעמלים מפגינים כוח על אנושי באתגרם את כוח המשיכה ואת גבולות הפיזיקה. 
בתרגיל הקרקע באים לידי ביטוי נחיתה על מזרן קרקע ייעודי וביצוע אלמנטים אקרובטיים אחרים; בתרגיל סוס קפיצות נדרשים המתעמלים לבטא כישרון בביצוע מעגלים ואלמנטים תנועתיים שונים מעל הסוס; תרגיל הטבעות הוא מבחן סיבולת וכוח שהמתעמלים בו אוחזים בטבעות ומבצעים תרגילים מורכבים בידיים; בתרגיל הניתור, כמו בתרגיל הקרקע, נדרשת הפעלת כוח. בתרגיל הניתור באה לידי ביטוי המהירות הגבוהה ביותר מבין כל התרגילים - המתעמל רץ ספרינט כדי לדחוף את עצמו מעל שולחן הקפיצות; בתרגילי מוטות מקבילים ובתרגיל מוט אופקי, נדרשים נדנוד שבו שחרורים תכופים, ונחיתה גדולה.
בכל האירועים, המתעמלים נשפטים על פי מורכבות התרגיל, איכות הביצוע, הדינמיקה, הגובה והמרחק מהמכשיר, וכן על פי כישוריהם: כוח, גמישות ושיווי משקל.

1.3    התעמלות מכשירים לנשים  (Women Artistic Gymnastics - WAG)
התעמלות מכשירים לנשים היא אחד מענפי הספורט הפופולריים, המפורסמים והמודרניים ביותר, והיא עברה מהפך גדול יותר משעבר כל ספורט תחרותי אחר. בתעוזה ובחן, המתעמלות מבצעות תרגילים מאתגרים בארבעה מכשירים - ניתור, מוטות לא אחידים, קורה ותרגיל קרקע.  בתרגילים אלה באות לידי ביטוי זריזות, אומנות, גמישות, עוצמה וסגנון.
אף על פי שלהתעמלות נשים יש הרבה מן המשותף להתעמלות גברים, להתעמלות מכשירים לנשים יש מאפיינים ייחודיים ברורים, והיא משקפת את המצוינות בספורט נשים. במשך הדורות הקודמים מתעמלות מוכשרות פיתחו את הספורט הזה ושינו אותו באתגרם יותר ויותר את גבולות הפיזיקה. הן התחרו זו בזו ויצרו מהלכים חדשים ומרגשים.
תרגיל הניתור הוא התרגיל המהיר ביותר, ובו המתעמלת רצה ספרינט מלא, דוחפת את עצמה מעל שולחן קפיצה, מתהפכת או מתפתלת, ונוחתת על המזרן; בתרגיל מוטות לא אחידים המתעמלות מבצעות תרגילי נדנוד סביב שני מוטות לא סימטריים. לעיתים קרובות הן משחררות את המוט ותופסות אותו מחדש. רוחבה של הקורה שעליה מתבצעות המטלות – אקרובטיקה, כוריאוגרפיה וריקוד הוא 10 ס"מ בלבד; תרגיל הקרקע הוא האירוע היחיד שיש בו מוזיקה. בתרגיל זה באים לידי ביטוי נפילות, זינוקים, סיבובים וכוריאוגרפיה על מזרן קפיצי. 
בכל האירועים שתוארו, המתעמלות נשפטות על פי רמת הקושי התרגיל, איכות הביצוע, הדינמיקה, הגובה והמרחק מהמכשירים, וכן על פי כישוריהן: כוח, גמישות, שיווי משקל ומקצב.

1.4    התעמלות אומנותית  (Rhythmic Gymanstics - RG)
התעמלות זו מושפעת מאוד מבלט ומריקוד מודרני, ואפשר לראות בה צומת המחבר בין ספורט ובין אומנות. המתעמלים בהתעמלות אומנותית מבצעים תרגילים כשברקע מתנגנת מוזיקה. התרגילים מתבצעים ביחידות או בקבוצות, לעיני הקהל הנדהם מן המיומנות היוצאת דופן המתבטאת בתמרונים מורכבים מאוד, המתבצעים בתוך שימוש במכשירי כף יד: חישוק, כדור, אלות, סרט וחבל.
המרכיבים החשובים בתרגיל האומנותי הם גמישות ופרשנות מוזיקלית. אולם המרכיב המייחד את התרגילים האלה הוא הסיכון שהמתעמל נתון בו, כאשר לעיתים קרובות הוא זורק את המכשיר מטרים אחדים לאוויר, בלי שיש לו שדה ראייה, בתוך שהוא מבצע זינוקים, סיבובים או תמרונים אקרובטיים מדהימים, ולבסוף תופס את המכשיר בחזרה.

1.5    התעמלות טרמפולינה Trampoline Gymnastics - TG))
מבין כל ענפי ההתעמלות, בהתעמלות טרמפולינה הקהל משולהב ומתרגש מביצועי המתעמלים במידה הרבה ביותר. ההתרגשות גוברת בחלקים של הקפיצות לגובה, בעיקר בקפיצה לחלק ה"גבוה יותר". ספורטאים משתמשים בטרמפולינה כדי להזניק את עצמם לגובה שהוא יותר מ-10 מטרים, הדומה לגובהו של בניין בן שלוש קומות. מאחר שהזינוק לגובה נעשה בלי שימוש במכשירים טכנולוגיים המוצמדים לגוף המתעמל, אפשר לדמות את הקפיצה בטרמפולינה לטיסת יחיד של האדם.
מתעמלות טרמפולינה מתחרות באחת מארבע הקטגוריות האלה: טרמפולינה אישית, טרמפולינה מסונכרנת, טרמפולינה מיני-כפולה וניתור-Tumbling. לעיתים קרובות המתעמלים הטובים ביותר ממשיכים להתמחות בשניים מארבעת הענפים האלה: מתעמלים בטרמפולינה אישית מתחרים לעיתים קרובות גם בטרמפולינה סינכרונית; מתעמלים מובילים במיני-כפולה משתתפים בניתור ברמה העולמית; מעטים מאוד מן המתעמלים יתמחו גם בטרמפולינה אישית וגם בטרמפולינה מיני-כפולה או בשילוב אחר של השניים.
הקשר בין המתעמל לטרמפולינה הוא בעל חשיבות מכרעת, כיוון שהאופן שבו המתעמל תופס את ההמראה או את הנחיתה משפיע על הביצוע. כך למשל הערכה שגויה של ההמראה או של הנחיתה עלולה  להעיף את המתעמל מהציוד על מזרן הקרקע. נפילה מהטרמפולינה, שלא כמו בנפילה בסוגים האחרים של ההתעמלות, מסיימת את התרגיל ומוסיפה לכל תרגיל ממד נוסף של מתח.

1.6    התעמלות אקרובטית Acrobatic Gymnastics - AG))
בהתעמלות אקרובטית קבוצות מתעמלות עובדות יחד כדי לבצע תרגילים מרהיבים ויוצאי דופן. הביצועים מתחלקים באופן שווה לביצועים אישיים ולביצועים משותפים.
מתעמלי אקרובטיקה מופיעים בזוגות, בשלישיות או בקבוצות, והם משלימים אחד את השני מבחינת גודל ומיומנות. ברקע התרגילים מתנגנת מוזיקה, ומשולבים כוריאוגרפיה, אומנות ומיומנות הבאה לידי ביטוי כאשר המתעמלים מבצעים תרגילים סטטיים כמו איזונים והחזקות; אלמנטים דינמיים כמו הרמה, זריקות עם סלטות מורכבות ופיתולים; וכישורי נחיתה.
על תרגילי זוגות ותרגילים קבוצתיים לכלול פירמידות אנושיות שהמתעמלים יוצרים, ומחזיקים אותן במשך שלוש שניות כדי לקבל ניקוד. כמו כן על תרגיל הזוגות להכיל שישה אלמנטים לפחות של איזון, כאשר בן הזוג מוחזק למשך שתי שניות. התעמלות אקרובטית תחרותית מורכבת מחמישה מערכי קבוצות: זוג נשים, זוג גברים, זוג מעורב (זכר ונקבה), קבוצת נשים (שלוש נשים) וקבוצת גברים (ארבעה גברים). כל זוג או קבוצה מבצעים שלושה סוגי תרגילים בתחרות - איזון, דינמי ומשולב. 

1.7    התעמלות אירובית Aerobic Gymnastics - AEG))
התעמלות זו נוסדה בעת התפתחותו של תחום הכושר הגופני, בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים. בהתעמלות האירובית מבצעים את תרגילי האירובי הבסיסיים, "הרצף הבסיסי" (mainstream), כלומר שבעה שלבים בסיסיים שמשולבים בהם תנועות זרועות, אלמנטים של התעמלות, מעברים מקוריים, שיתופי פעולה בקבוצה והרמות. התרגילים מבוצעים כאשר המוזיקה שברקע - המנגינה, המילים ונושא השיר - מותאמת לקצב ולתנועה. 
להתעמלות האירובית התחרותית יש כמה סוגים של הופעות המאפשרות להציג את המגוון והיצירתיות של הענף. מתעמלים יכולים להתחרות ביחידות, בזוגות מעורבים, בשלישיות, בקבוצות של חמישה או בקבוצות של שמונה, והם מציגים ריקוד אירובי וצעדים אירוביים. המאפיין את כל סוגי ההופעות הוא תנועה מתמשכת במרחב, הכוללת תנועות קרקע ותנועות אוויריות, המתבצעת לצלילי המוזיקה.

1.8    פארקור (Parkour)
מקורה של התעמלות זו הוא ברחוב. אפשר להגדיר את פארקור כאומנות ההגעה מנקודה אחת לאחרת, על פי עיקרון בסיסי הנשמר תמיד: יעילות ושטף. אומנות הפארקור פותחה כדי לשמש שיטת אימון, אך עם הזמן שימשה אומנות זו השראה לאירועי ספורט מגוונים, לסרטי אקשן, וכיום רבים מתעניינים בה.
באירועי FIG, מפוזרים באירועי הפארקור מגוון של בלוקים, קירות וסורגים שנועדו לדמות את המכשולים השונים שנמצאים באזורים עירוניים. כדי להתגבר על מכשולים אלה, ספורטאים חייבים להשתמש במגוון טכניקות, כמו קפיצת חתול, קפיצת זרוע, קפיצת נחיתה (drop jump) וריצת קיר.
יש שתי קטגוריות לפארקור: מהירות וסגנון חופשי. בקטגוריית המהירות, על הספורטאים להתגבר על מכשולים במהירות המרבית האפשרית כדי להגיע לקו הסיום בזמן הקצר ביותר. בקטגוריית הסגנון החופשי, ספורטאים עושים שימוש במכשולים כדי להראות את הסגנון ואת היצירתיות שלהם, ועל פיהם נשפטים הביצועים הטכניים שלהם.
בכל אחד מן הענפים שנסקרו לעיל יש עוד תחומים רבים שאפשר לבחון, אולם במאמר זה נתמקד בענפי הספורט האולימפי הגורמים לבעיות בריאות רבות וכן בענפים הוותיקים ביותר, לא רק ב-FIG, אלא במשחקים האולימפיים: התעמלות אומנותית והתעמלות מכשירים.

1.9    התעמלות אומנותית (Rhythmic Gymnastic - RG)
בתוכנית של ההתעמלות האומנותית יש שתי תחרויות: תחרות אישית ותחרות קבוצתית. בתוכנית האישית לבוגרים יש לרוב ארבעה תרגילים, ובתוכנית לקבוצות בוגרים יש שני תרגילים, ראשון עם מכשיר בודד והשני עם שני מכשירים. משך התרגיל נע בין דקה ו15 שניות עד דקה ו30 שניות ליחיד, ובין 2 דקות ו15 שניות לשתי דקות ו30 שניות לקבוצות (FIG, 2016). משך האימון של ההתעמלות האומנותית גדל בשנים האחרונות (Berlutti et al., 2010). בשנות ה-70 של המאה העשרים ארכו האימונים 15 שעות בשבוע, ובשנות וה-80 הם ארכו 20 שעות בשבוע (Georgopoulos et al., 2012). כיום מתעמלות עילית מתאמנות 30-25 שעות בשבוע, ובמקרים מסוימים 40 שעות בשבוע כדי להתכונן באופן המיטבי להשגת ביצועים טובים, וכדי להיענות לדרישות הגופניות והטכניות הגבוהות בFG (Ávila-Carvalho et al., 2013; Zetaruk et al., 2006). לכן, ברוב המחקרים משתמשים בנתון של משך האימון השבועי, כלומר מספר שעות אימון בשבוע,  אך נתון זה אינו יכול ללמד על עצימות האימון (Malina et al., 2013).
לטענת בובו-ארץ' ומנדז-ריאל (2013 ,Bobo-Arce & Méndez-Rial), האימון בהתעמלות אומנותית דורש זמן רב, עצימות ושליטה באלמנטים טכניים ברמת קושי גבוהה. אך לפי מלינה ואחרים (Malina et al, 2013) , מספר השעות השבועיות מספק מידע מוגבל על הדרישות מן המתעמלות בזמן האימון. בשעות האימון יש "זמן השבתה" ניכר או זמן שנערכת בו פעילות מעטה (כגון הסברים, תיקונים, המתנה בין חזרות, התאוששות, הפסקות תזונה וכדומה). לפי המחברים, האימונים בהתעמלות מצריכים יותר ממספר שעות שבועיות. משום כך, יש לראות במאמץ המתמיד להשגת שלמות במהלך ביצוע האלמנטים הטכניים הקבוצתיים ככיוון אובייקטיבי ויסודי בהכנה של מתעמלים (Avilés et al., 2014).

בטיסטה, גומס, גרגנטה ואווילה-כרוולהו (2018 , ,(Batista, Gomes, Garganta and Avila-Carvalho  חקרו את עוצמת האימון של קבוצת התעמלות אומנותית ברזילאית, ובה תשעה מתעמלים מנבחרת ברזיל  (בגילים 20.8±1.9 שנים). במחקר נעשה שימוש במדי תאוצה (ActiGraph, דגם GT3X+) כדי להעריך את המאמץ האנרגטי של המתעמלים באימון בשתי נקודות זמן - בוקר ואחר הצוהריים. כמו כן תועדו פעילויות אימון, כלומר סוגי התרגילים שהמתעמלים ביצעו. הערכת רמת העצימות של האימון, (שארך 7 שעות) של מתעמלי BNT הראתה שרק ב-35% מהאימונים (שארכו שעתיים ו-27 דקות) נערכו פעילויות אימון בעצימות בינונית עד נמרצת מאוד, שהתרחשו בפרקי הזמן של התרגיל באימון. ברוב האימון שהוערך בוצעו פעילויות אימון בעצימות קלה (65%). רמת העצימות הגבוהה יותר באימון (שהושגה באמצעות תרגילי עצימות ברמה בינונית עד נמרצת מאוד) התרחשה בפרקי הזמן של התרגיל באימון.
החוקרים קבעו כי רמת העצימות של כמה תרגילים המאופיינים בעבודה קשה, הדורשת הפעלת כוח וסיבולת (בלט וחימום), היא קלה, כנראה בשל חוסר שינויים או תזוזה בציר הגוף בתרגילים אלה. אולם אימון ה-RG מורכב גם מתרגילים ברמת עצימות קלה (כמו אימון גמישות, טכניקות עבודה במכשירים ועוד) וכן מרגעים שבהם האימון נעצר והזמן להסברים ולתיקונים החיוניים לשיפור הטכניקה, הטקטיקה, ההתפתחות הגופנית, השכלית והפסיכולוגית בביצועים של מתעמלים.

1.    התעמלות מכשירים (Artistic Gymnastic – AG)
למתעמלים אומנותיים משני המינים יש מאפיינים משותפים, כגון קומה נמוכה, התפתחות מאוחרת, וקצב צמיחה איטי (Malina, 1994, 1999). משום כך באופן עקבי נשאלת השאלה אם מאפייני הגדילה והבשלות המשותפים למתעמלים הם תוצאה של האימונים, של התפתחות גופנית תקינה או של יחסי גומלין בין השניים, השאלה נוגעת למשל להצטברות ולעלייה במסת שריר בגיל ההתבגרות ובבגרות הצעירה אצל גברים (Malina, Bouchard, Bar-Or, 2004).
כבר בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים הוקדשה לנושא זה תשומת לב רבה, כאשר נדיה קומנץ' ואולגה קורבוט הצליחו באליפויות העולם (WC) ובמשחקים האולימפיים (OG), ומבנה גופן היה כמו מבנה גוף של ילדות לפני גיל ההתבגרות. זאת בניגוד לנשים באולימפיאדות של שנות ה-50 (כגון לריסה לטינינה) ובאולימפיאדות של שנות ה-60 (כגון ורה צ'סלבסקה) שמבנה גופן תאם את גילן. 
מאמצע שנות ה-60 ועד שנות ה-80 חלה ירידה בממוצעי הגיל, הגובה והמשקל של המתעמלות האומנותיות (Malina, 1994, 1999). באליפות העולם ב-1987 שנערכה ברוטרדם שבהולנד, הגיל המינימלי למשתתפים היה 13 שנים, ואילו באליפות העולם ב-1997 שנערכה בלוסיין שבשווייץ, עלה גיל זה ל-16 שנים. גם הגילאים הממוצעים של המשתתפות עלו מאז: 16.5 (באליפות עולם ב-1987), 17.4 (באליפות עולם ב-1997), 18 (במשחקים האולימפיים ב-2000) ו18.8 (במשחקים האולימפיים ב-2008); לעומת זאת בממוצעים של נתוני הגובה והמשקל חלו שינויים קטנים בלבד: בשנת 1987: 154 ס"מ ו-45 ק"ג, בשנת 2000: 152 ס"מ ו-43 ק"ג (Claessens, 2007) , ובמשחקים האולימפיים בשנת 2008: 153 ס"מ ו-45 ק"ג (Feeley, Agel, LaPrade, 2016).

(בתמונה: לריסה לטנינה, מנצחת תחרות קרב-4 במשחקים האולימפיים ב-1956 וב-1960)

(בתמונה: סימון ביילס, מנצחת תחרות קרב-4 במשחקים האולימפיים ב-2016, גובהה של ביילס הוא 1.43 מ').

הקומה הנמוכה וההתפתחות המאוחרת המאפיינות מתעמלות אומנותיות יוחסו לעיתים קרובות להשפעותיהם של אימוני התעמלות בעצימות גבוהה כבר בגיל צעיר (Georgopolous, Markou, Theodoropoulou et al., 2004; Georgopolous, Theodoropoulou, Leglise, et al., 2004). ייתכן שאימונים אלה מסבירים את ההישגים הגבוהים באימון ובתחרות של נשים בגילים מוקדמים, בעיקר בפרק הזמן שבו יש פרץ גדילה בהתבגרות. לעומת זאת האימונים הקפדניים ביותר של מתעמלים זכריים מתחילים בגיל מאוחר יותר כאשר מסת השריר והכוח שלו עולים (Malina, Bouchard, Bar-Or, 2004).
בתגובה לוויכוח המתמשך הזה, הוועדה המדעית של התאחדות ההתעמלות הבינלאומית (FIG) כינסה בשנת 2011 את המחברים רוברט מ' מלינה, אדם ד' ג' בקסטר-ג'ונס, ניל ארמסטרונג, גסטו פ' ביונן, דניס קליין, רובין מ' דלי, ריצ'רד ד' לואיס, אלן ד' רוגול וקיית ראסל  (Robert M. Malina, Adam D. G. Baxter-Jones, Neil Armstrong, Gaston P. Beunen, Dennis Caine, Robin M. Daly, Richard D. Lewis, Alan D. Rogol and Keith Russell) כדי לסקור את הספרות הנוכחית ולהתייחס לארבע שאלות על ההתפתחות וההתבגרות של מתעמלות אומנותיות: 
(1) האם האימון השפיע לרעה על הקומה הסופית שהושגה?
(2) האם האימון השפיע לרעה על התפתחות של חלקים בגוף? 
(3) האם האימון מעכב את ההתפתחות או פוגע בקצב שלה? 
(4) האם האימון משפיע לרעה על המערכת האנדוקרינית?
כמו כן, התבקשה הוועדה להתייחס למינוחים המשמשים לאפיון הגדילה וההתבגרות של מתעמלים וכן לנושאים אחרים במחקר נוסף.
המחברים מלינה, בקסטר-ג'ונס, ארמסטרונג, ביואן, קלין, דלי, לואיס, רוגול ורסל (Malina, Baxter-Jones, Armstrong, Beunen, Caine, Daly, Lewis, Rogol, Russell, 2013) דיווחו כי ממספר השעות השבועיות אפשר להפיק רק מידע מוגבל על הדרישות המוטלות על מתעמלים אומנותיים צעירים. 
באימונים יש 'זמן השבתה' ניכר או זמנים שבהם הפעילות מועטה. זמנים אלה מוקדשים להדרכה, להמתנה בין חזרות, להתאוששות, להפסקות אוכל וכדומה.
המתאמנים שונים זה מזה במידת עצימות האימון שלהם ובדגשים שלהם באימון. אלה נקבעים על  קריטריונים של גיל, רמת התחרות, המאמנים והשלב בעונה. גם עומסי האימון ורצף הפעילויות בו משתנים מאוד בין אנשים, על כן קשה לערוך השוואות בין מתאמנים. השונות בין אנשים מבחינת מידת ההיענות שלהם לאימוני התעמלות לא נבדקה באופן שיטתי. חשוב לציין כי היענות לאימון היא מאפיין אישי שיש לו מרכיב גנוטיפי. 
הבדלים בין מחקרים, ספורטאים אינדיבידואלים, שונות עונתית ומחסור בידע שקשור בהשפעת השעות שבועיות על סמנים של גדילה והתבגרות – כל אלה מונעים קביעת סף של זמן אימון שבו ניתן להעריך נתונים זמינים. אם אכן קיים סף אימונים, סביר להניח שהוא מאוד אישי. בנוסף, חסר מידע המתייחס לאימונים לביצועי התעמלות. יש להביא בחשבון גם את מעורבות המתעמלות בפעילויות גופניות אחרות. יותר ממחצית מהמתעמלות (רמות 4–10, בהתעמלות ארצות הברית) דיווחו כי הם משתתפים בענפי ספורט אחרים השונים במידה מועטה ברמת התחרות, בזמן שבדגימות מעורבות לאורך זמן של מתעמלות ולא מתעמלות לא נמצא הבדל ברמת הפעילות הגופנית מגיל 4 עד 10 שנים.
•    לפי עדויות שהצטברו, מתעמלים שגובהם נמוך מהגובה הממוצע של המתאמנים האחרים בקבוצה, היו בגובה רגיל בגילים 4–6 כשנכנסו לתחום הספורט. מתעמלים שמתמידים בספורט נוטים להיות נמוכים יותר וערכי 786 R.M. (Malina et al) שלהם גבוהים מאוד. השאלה היא אם מתעמלות עילית הן קבוצה שבחרה בספורט זה בעצמה או שנבחרה על ידי אחרים, על פי הקריטריון קומה נמוכה. 
•    האם אימוני התעמלות ברמת עצימות גבוהה משפיעים לרעה על הגובה הסופי שהמתעמלת מגיעה אליו? אין הוכחות תומכות בטענה שהגובה הסופי, או כמעט הגובה הסופי, שאליו מגיעים מתעמלות ומתעמלים אומנותיים נפגע מאימוני התעמלות בעצימות גבוהה שהמתעמלים ביצעו בגילים צעירים או בפרק הגדילה שבגיל ההתבגרות. אולם כדי לענות על שאלה זו באופן מוחלט, יש לעקוב אחר הגדילה המאוחרת של מתעמלים עד לתחילת שנות ה-20 שלהם.
•    האם אימוני התעמלות בעצימות גבוהה משפיעים לרעה על התפתחות אזורים שונים בגוף? אף על פי שתוארה צמיחה מוחלשת של פלג הגוף העליון (הגובה בישיבה) ושל פלג הגוף התחתון (אורך הרגליים) של מתעמלים, אי אפשר לקשר בין התצפיות לאימון. שונות במתודולוגיה (שבחלקה נובעת מתיאור לא שלם), בילדות ובגיל הנוער, משפיעים על התצפיות במחקרי אורך קצרי טווח. בדוגמאות אחדות המציגות את היחס בין גובה עמידה לגובה ישיבה בקרב מתעמלי עלית אמנותיים, יש חפיפה בערכי ייחוס לנוער, מה שמצביע על כך שאין הבדלים באורך הרגליים היחסי.
•    האם אימוני התעמלות בעצימות גבוהה מקטינים את הצמיחה וההתפתחות, מעכבים את קצב הגדילה ואת קצב ההתפתחות? SA, התפתחות מאפייני מין משניים ונקודות ציון שבהן מתרחש פרץ הגדילה אצל מתעמלות ומתעמלים אמנותיים – כל אלה מצביעים על התפתחות מאוחרת יותר. שיעור הקומה וקצב ההתבגרות של מתעמלים דומים לאלה של נוער מתבגר נמוך קומה שאינם ספורטאים. עובדה זו מלמדת על שונות נורמלית, ונראה כי אימוני התעמלות אינם מחלישים את הצמיחה וההתבגרות. מה שמשפיע בעיקר על מתעמלים אומנותיים צעירים הוא בסיס הצמיחה שלהם (קומה נמוכה יותר) ומצב בגרות (התפתחות מאוחרת).
•    האם אימוני התעמלות בעצימות גבוהה משפיעים לרעה על המערכת האנדוקרינית? הנתונים הקיימים כיום אינם מספיקים כדי להצביע על שינויים אנדוקריניים הקשורים באימון בעצימות גבוהה אצל מתעמלים אמנותיים.
•    הנתונים על צריכת אנרגיה בקרב מתעמלות מבוססים במידה רבה על מחקרים קצרי טווח, משום כך קשה להסיק מהם מסקנות הנוגעות להשפעה האפשרית של הוצאת אנרגיה מרובה וצריכת אנרגיה קטנה על הצמיחה לגובה, על המשקל ועל ההתפתחות; למרות שבממוצע משקלן של מתעמלות נמוכות וקלות מתאים לגובה שלהן, מצב ההתפתחות הוא גורם שמשפיע על יחסי משקל-גובה. חסרים נתונים מקבילים עבור מתעמלים זכרים.
•    אצל מקצת מן המתעמלות הצמיחה לגובה השנתית היא נמוכה, אולם שונות הקשורה בגיל ובבגרות, שימוש בקריטריון סף ושונות מדידה מגבילים את הפרשנויות במחקרים קצרי טווח. קביעות המרמזות על קשר סיבתי ישיר בין אימוני התעמלות ובין גדילה והתפתחות אינן מבוססות.
•    חסרים נתונים העוסקים בתרבות ובסביבה שבה מתבצעת התעמלות אמנותית. הספרות המוכרת על מתעמלות וכן מחקרים מעטים שנעשו מצביעים על הצורך בהערכה ביקורתית של סביבת הספורט.

חוקרים (Pasulka, Jayanthi, McCann, Dugas, LaBella, 2017) דיווחו שילדים מתחילים להשתתף בהתעמלות אומנותית בגילים מוקדמים יותר מאשר בענפי ספורט אחרים (~7 שנים) וכן שילדים מתחילים להתמחות בגיל הצעיר ביותר (~9 שנים) מבענפי ספורט אישיים וקבוצתיים אחרים . 
נוסף על ההתמחות המתחילה בגיל צעיר, מתעמלים בהתעמלות אומנותית נוטים להשתתף במספר אימונים גדול יותר (~15 שעות/שבוע) מזה של ספורטאים בענפי ספורט אישיים וקבוצתיים אחרים, ולעיתים קרובות הם מתאמנים 12 חודשים בשנה, ומתעמלות ברמה עילית מתאמנות עד 36 שעות לשבוע. (Caine, Knutzen, Howe, Keeler, 2003) שיא הביצועים שאליו מגיעים המתעמלים בהתעמלות הוא בדרך כלל בגיל ההתבגרות, וההשתתפות בהתעמלות אולימפית עשויה להתחיל בגיל 16. (Feeley, Agel, LaPrade, 2016).
המאמץ שתובעות המטלות שנעשות באוויר והנטייה להתחיל להתמחות בגיל צעיר גורמים לשיעורי פציעות גבוהים אצל מתעמלים במכוני ההתעמלות, וההערכות לפציעות אקוטיות ופציעות שימוש-יתר הן של 1.3 ו-1.8 פציעות לכל 1000 שעות, בהתאמה (O’Kane, Levy, Pietila, Caine, Schiff, 2011). 
אומדן פציעות המבוסס על מחקר ארוך שארך שלוש שנים ובחן מתעמלות מועדונים הוכיח כי שיעור הפציעות גבוה אף יותר – 2.5 פציעות לכל 1000 שעות. אף על פי ששיעורה של פציעה חוזרת בהתעמלות הוא נמוך משיעורה של הפציעה הראשונית (0.61 ל-1000 שעות), שיעורים אלו מחייבים תשומת לב כדי למנוע פציעות (Feeley, Agel, LaPrade, 2016).
ההשפעות של אימון בעצימות גבוהה בתקופת הגדילה נותרו שנויות במחלוקת, ויש טענות כי הפרעות הורמונליות המלוות בתזונה לא מתאימה לכאורה משפיעות לפחות באופן חלקי לרעה על הגדילה וההתפתחות.     

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.