איציק בן מלך | ספורט הישגי | 29/04/2024

ניהול עומסים בספורט, חלק יג'

תקציר ניר עמדה
ריכוז: ד"ר איציק בן מלך 
                                    אלול תשפ"ב, ספטמבר 2022

את ניר העמדה המלא אפשר לקרוא בכתובת:

https://www.wincol.ac.il/?item=59374&section=2580

עומסי משחקים בתחרויות

מרקו סטוינוביץ'
נתונים על הגידול שחל במספר התחרויות או המשחקים; התכנון הלא מקצועי של לוח זמנים בטורנירים הלאומיים והבין-לאומיים הנובע משיקולים מסחריים ותקשורתיים; דוגמאות לריבוי תחרויות
לספורט המקצועי-קבוצתי כיום יש מיליוני אוהדים, זכויות שידור, שיווק ופרסום. ענפי הספורט הזה מניעים פעילות כלכלית ענפה, שמאפיינות אותה  שאיפה בלתי פוסקת להגדלת הכנסות ולשדרוג לוגיסטי (Kendall et al., 2010). 
כך לדוגמה, תחרויות כדורסל מקצועיות נערכות ביותר מ-100 מדינות ומשתתפים בהן יותר מ-70,000 שחקנים מקצועיים מרחבי העולם. התחרויות בענף זה הן עסק רווחי המאפשר לשחקנים לפתח מסלולי קריירה בין-לאומיים והמספק בידור למיליארדים של אנשים. סך ההכנסות באיגוד הכדורסל הלאומי (NBA) בעונת 2018–2019 היה 8.76 מיליארד דולר. כל אחת מן הקבוצות שווה לפחות מיליארד דולר, והשווי הממוצע של קבוצה הוא כ-2.12 מיליארד דולר. שווי ממוצע זה גבוה בכ-14% מהשווי הממוצע של קבוצה בעונת 2017–2018 (Forbes 2020). רווחיה הכספיים של קבוצת ה-NBA מגיעים בעיקר מהטלוויזיה, מהשיווק, מהחסויות ומהכרטיסים. 
זה למעלה מעשר שנים, שליגת העל האנגלית (EPL) מייצרת הכנסות של עד 3 מיליארד אירו. שיעור רווחים זה גבוה משיעור הרווחים של כל ליגה בכירה אחרת באירופה. מעונת 2015–2016 לעונת 2017–2018 חלה עלייה של 12% בהכנסות של EPL, והן הגיעו ל-5.4 מיליארד אירו. עלייה זו התרחשה בעיקר בזכות שידורי הטלוויזיה, ובשתי העונות שלאחר מכן חלה עלייה נוספת של 10% (Barnard, Boor, Winn, Wood, & Wray, 2019). 
סך ההכנסות של מועדוני כדורגל באירופה צמחו בעשור האחרון – מ-11.7 מיליארד אירו ב-2009 ל-21 מיליארד אירו ב-2018. הגורמים העיקריים לצמיחה זו היו הכנסות מרוכזות (משידורי ליגה) והכנסות מסחריות של מועדונים פרטיים. שלושת המועדונים המובילים הכניסו 85% מכלל ההכנסות (financial landscape of European football, 2021). 
בעלי עניין מתערבים בלוחות הזמנים של המשחקים ברוב ענפי הספורט הקבוצתיים הפופולריים ומפעילים לחץ רב על המארגנים, וכך קורה שמגמות כלכליות וחברתיות בעולם משנות את ענף הספורט הקבוצתי. המגמה הבולטת היא עלייה במספר המשחקים והתחרויות כדי להגדיל את ההכנסות והרווחים. לדוגמה, 
בשנת 2018 הציגה ליגת האומות של אופ"א עשר מדינות בדרום אמריקה שעשויות להצטרף אליה ב-2024 במטרה ברורה להגדיל את מספר המשחקים הרשמיים שהנבחרות הלאומיות משחקות מדי שנה. באופן דומה, הציגה אופ"א בעונת 2021–2022 את ליגת הקונפרנס (תחרות מדרג שלישי) כשהרעיון היה לתת הזדמנות נוספת למועדונים מדרג נמוך, החברים באופ"א, להתקדם שלב נוסף, לא להיות מודחים מליגת האלופות ומהליגה האירופית ולהשתתף במשחקים בין-לאומיים נוספים. 
החל בעונת 2017-2016, קבוצת היורוליג מורכבת מ-18 קבוצות, ולכל קבוצה 34 משחקים, משחקי פלייאוף ו-4 משחקי גמר לקבוצות המעפילות. משחקי גביע, משחקי ליגה מקומית ועוד כ-28–30 משחקי פלייאוף –סך כל אלה הוא כ-75–80 משחקים בשנה, שבהם משחקת קבוצת כדורסל אירופית ברמה הגבוהה ביותר. סך זה גבוה במידה ניכרת מזה שהיה לפני 10 עד 15 שנים (ref). קבוצת ה-NBA משחקת באופן קבוע ב-82  משחקים בשנה. זאת נוסף על הפלייאוף שמספר הסיבובים בו גדל מ-3 ל-4, ושבשנת 2003 נעשה בו שינוי סופי והסיבוב הראשון השתנה מ"הטוב מ-5" ל"טוב מ-7". 
בעונת תחרות כל קבוצה בענפי הספורט הקבוצתיים הפופולריים, כמו כדורגל, כדורסל או כדוריד, מקיימת כמה משחקים בשבוע (כלומר, ≥3). כך לדוגמה, בעונה רגילה ה-NBA מקיימת 82 משחקים בפרק זמן של  5 וחצי חודשים, כלומר בכל יומיים בממוצע מתקיים משחק. ולאחר מכן, בסוף העונה (אפריל–מאי) מתקיימים הפלייאוף וגמר ה-NBA (כ-28 משחקים בערך). 
מכאן עולה כי במשך העונה קבוצות מתמודדות עם לוח זמנים דחוס שהמשחקים בו תכופים.23  לעיתים אף נדרש מן השחקנים לשחק חמישה משחקים בשבעה לילות. מצב זה גורם לכך שרק לעיתים נדירות מתאפשר לשחקנים להתאושש 48 שעות או יותר בין משחקים. מצב הכדורסל באירופה זהה למדי – קבוצה בליגת ACB שמשתתפת גם ביורוליג עשויה לשחק 83 משחקים ב-8 וחצי חודשי תחרות. במילים אחרות, היא עשויה לשחק בממוצע משחק אחד בכל שלושה ימים. 
מצב דומה לזה קיים בכדורגל, במשך עונת תחרות שנמשכת 40 שבועות קבוצות כדורגל עשויות להשתתף ב-50–80 משחקים. ואכן, נמצא שקבוצות כדורגל מאנגליה ומספרד משחקות במספר המשחקים הגבוה ביותר בשנה, ואחריהן קבוצות איטלקיות וצרפתיות. נוסף על השתתפותן במשחקי הליגה הרגילים, קבוצות מצליחות משתתפות לעיתים קרובות במשחקי גביע לאומיים ובין-לאומיים, והשחקנים משחקים בקבוצה של  מדינת המוצא שלהם (Ekstrand et al.2004). משמעות הדבר היא שברוב העונה השתתפות הקבוצות בשני משחקים בשבוע היא דבר שבשגרה, ובפרקי זמן מסוימים בעונה, מתקיימים גם שלושה משחקים במשך המחזור השבועי (1,2).
בסקר שנערך על ידי איגוד השחקנים העולמי (FIFPro) 35%–40% משחקני הכדורגל דיווחו כי הם משתתפים במשחקים רבים מדיי וכי ימי ההתאוששות אינם מספיקים. באותו דוח דיווחו שחקנים שהם שיחקו 78 משחקים בשנה או 5,636 דקות בגלל לוח הזמנים הדחוס. 67.9% מהם דיווחו שהם משחקים כשהם עייפים [פחות מחמישה ימי מנוחה; פדרי, ברצלונה; ניטור עומס עבודה של שחקנים (FIFPRO)]. נוסף על כך, עלייה במספר המשחקים והטורנירים הבין-לאומיים הובילה להארכת תקופת התחרות בכדוריד, והיא כעת מתמשכת באופן קבוע 10 חודשים, כשבלוח הזמנים של העונה נקבעים שני משחקים בשבוע (karcher & Bucheit, 2014), לקבוצות ברמה הגבוהה ביותר.
אולם לא רק מספרם של המשחקים עלה במידה ניכרת בספורט הקבוצתי, אלא גם מידת עצימותם. כך לדוגמה, במחקר מקיף שנערך בליגה הראשונה באנגליה בכדורגל (Burnes et al, 2014) דווח כי בין השנים 2006–2013 המרחק הממוצע של ריצה במהירות גבוהה והמרחק הממוצע של ספרינט עלו ב-30% וב-35%, בהתאמה. העלייה במאמץ הפיזי של ליגת העל האנגלית נתמכת בעובדה שבשנים 2006–2007 ו-2012–2013, עלה מספרם של הספרינטים המתפרצים והמובילים וכן עלתה הכמות היחסית של הספרינטים המתפרצים (Bradley et al.,2016). נוסף על כך, בזמן האחרון פורסם ניתוח (lago penas) של התפתחות הביצועים הפיזיים ב-לה ליגה הספרדית בשמונה עונות ברציפות, (2012–2013 עד 2019–2020), ובו נמצא כי מספר המאמצים בעצימות גבוהה גדל במשך שמונה העונות, בשיעורים של  9.2% עד 14.6%.   
מנתונים על הכדורסל האירופי ועל ה-NBA עולה כי הדרישות למשחק גדלו באופן ניכר עקב שינויי חוקים (Ben abdelkrim et al.2007; Ibanez et al., 2018; Cormery et al., 2008) והתמקדות הקבוצה במשתנים מסוימים כמו למשל איבודים, ניסיון קליעת 3 נקודות או עבירות (Salazar et al., 2020; Ibanez et al., 2018). נמצא שמהירות המשחק גבוהה יותר ב-NBA מאשר ביורוליג, ודווחו על מגמות חיוביות בשתי התחרויות מ-2000 עד 2017 (mandic et al.2019).
כדוריד הוא ספורט שהדינמיקה במשחקים בו גבוהה מאוד. באופן כללי משחק הכדוריד מאופיין כמשחק מהיר שבו בכל משחק יש עלייה במספר השערים (Taborsky, 2003; Meletakos and Bayios, 2010) הנובעת מעלייה ניכרת במספר ההתקפות למשחק משום שההתקפות נהיו מהירות יותר (Spate, 2005). ידוע כי עקב שינויים חדשים יחסית בחוקי המשחק (למשל התחלה מהירה של המשחק מהמרכז) ושיפורים בשימוש הטקטי שבחילופים מתגלגלים, עצימות המשחק עולה, והשחקנים יכולים לבצע פעולות בעצימות גבוהה יותר. 
השינויים שצויינו גרמו לא רק להתארכות העונה, אלא גם ללוח משחקים צפוף מאוד בעונה, אשר מחייב את הספורטאי ואת קבוצות העילית להתחרות מדי יומיים עד חמישה ימים, זאת במשך מספר שבועות ברציפות. 
כל השינויים הללו – עלייה בעצימות המשחק, צפיפות המשחקים, העומס השבועי, זמן להתאוששות מועט יחסית – והצורך לעמוד בסטנדרטים גבוהים של ביצועים במהלך התחרות, מגבירים את המתח הפיזי, הפיזיולוגי, המנטלי והפסיכולוגי שעימו מתמודדים ספורטאי העילית. מאחר שהאימונים מתקיימים בין המשחקים, זמן ההתאוששות מצטמצם באופן ניכר. לזאת יש להוסיף את הנסיעות והטיסות הנדרשות מהשחקנים. לעיתים קרובות שחקנים צריכים לנסוע ליבשות שונות שבהן הם מתאמנים או מתחרים באזורי זמן שונים, ונסיעות אלה גורמות להם ללחץ נוסף על הגוף.

ההשפעות הפיזיולוגיות של התחרויות או המשחקים ועומסי אימון

הלחץ הגדול ביותר שספורטאי בספורט קבוצתי חווה מתרחש כנראה במשך המשחק. בספורט קבוצתי נדרשים השחקנים לפעילויות תובעניות רבות: ספרינט, שינויי כיוון ומהירות בריצה, קפיצות, הכשלות וגם פעולות טכניות כמו כדרור, בעיטה ומסירה. כאשר השחקן עייף תיתכן ירידה בביצוע פעילויות אלה. באופן כללי, עייפות מוגדרת כירידה בביצועי השריר הקשורה בפעילות השריר [Allen et al, 2008]. השתתפות במשחק יחיד עשויה להוביל לעייפות אקוטית, שמאופיינת באין-ספור שינויים פיזיולוגיים שגורמים לירידה בביצועים הפיזיים בשעות ובימים שלאחר המשחק. הירידה בביצועים המוכרת בסיומם של משחקים, נובעת משילוב של גורמים אחדים הקשורים למנגנונים המחברים את מערכת העצבים המרכזית לתא השריר עצמו וומשפיעים על ייצור האנרגייה (Bigland-ritcie, 1984). כתוצאה מכך, שחקנים עלולים לחוש עייפות אקוטית וכרונית שעלולה לגרום לירידה בתפקוד שלהם או לפציעתם. 
באופן מסורתי ירידה בביצועים הפיזיים במהלך משחקים נקשרת לעייפות פיזיולוגית (Mohr M, Krustrup P, Bangsbo J. Fatigue in soccer: a short review. J Sports Sci 2005; 23 (6): 593-9.), ולמרות כך, משתנים מצביים שונים או גורמים הקשריים עשויים גם הם להשפיע על הביצועים הפיזיים של השחקנים. בכמה מחקרים שנערכו בכדורגל נמצא כי לשחקני עילית נדרשות יותר מ-72 שעות לפני משחק כדי להגיע לערכים שיאפשרו ביצועים גופניים במשחק, ולתקן נזקים ודלקות בשרירים בקרב שחקני עילית (Ispirlidis et al.2008). 
מייד לאחר אימון יורדים ביצועי הספרינט ב-2%–9% (Nedelec et al.2012). לאחר משחק יש ירידה של 
כ-12% בביצועי קפיצה, ולעיתים נדרשות יותר מ-72 שעות להתאוששות מלאה (ispirlidis et al, 2008). נוסף על כך, מייד לאחר פעילות גופנית מתרחשת ירידה של כ-36% בכוח של כופפי וירידה של 25% בכוח של פשוטי הברך. 
לאחר משחקי כדורסל נצפות באופן קבוע ירידות דומות בתוצאות של ביצועים. כך לדוגמה, יש ירידה ניכרת במהירות ספרינט של 10 מטר לאחר 24 שעות (ES = 0.5) וירידה בגובה CMJ 48 שעות (ES = 0.6) לאחר המשחק (Chatzinikolaou et al., 2014). נתונים אלה מלמדים שספורטאי כדורסל עשויים להזדקק ל-24-48~ שעות התאוששות לאחר משחק כדי להיערך לאימון או המשחק האינטנסיבי הבא.

דרכי ניטור של עומסים ומצבים פיזיולוגיים-פיזיים-נפשיים של ספורטאים (ניטור עומסים בספורט קבוצתי)

 
בזמן האחרון בענפי ספורט קבוצתיים חוששים מהשפעותיו של עומס משחקים (Kloke, 2016; Holmes, 2018; Sport, 2020), והסיבות העיקריות לחשש זה הן מחסור באימונים ובימי התאוששות. 
עומס אימונים רב עשוי להשפיע לרעה על בריאות הספורטאים (Teramoto et al., 2017; Lewis, 2018; Rossiet al., 2018) ועל ביצועיהם (Moskowitz and Wertheim, 2011; Mitchell et al., 2019; Esteves et al., 2020). הדבר עלול גם להוביל לאיכות מוצר נמוכה יותר עבור הצרכנים וחברות השידור (Shelburne, 2017).
במשחקים רבים מדיי טמונה סכנה אמיתית. בנוסף למשחקי הליגה הרגילים, קבוצות מוצלחות משתתפות לעיתים קרובות במשחקי גביע לאומיים ובין-לאומיים, והשחקנים שלהן גם משחקים עבור ארצם. יותר מדיי משחקים עלולים להוביל לחוסר מוטיבציה ולשחיקה, והשחקנים לא יוכלו עוד להתכונן למשחקים ולאימונים. 19 ריכוז ירוד עשוי להשפיע על קואורדינציה, להוביל לביצועים ירודים ולהעלות את הסיכון לפציעה. 20 ייתכן שגורם הלחץ העיקרי אינו 90 הדקות של המשחק עצמו, אלא ההכנה המנטלית למשחקים, הנסיעות וההסתגלות הנדרשת לשינויים בזמן ובאקלים. 13
בעבר דווח על עומס אימונים מוגבר בשבועות שבהם נערכו 3 משחקים, הן בכדורסל חצי מקצועני (Fox et al., 2020b) והן בכדורסל מקצועני באירופה (Salazar et al., 2020b). במחקר זה, רק שלושה שבועות מתוך 26 בעונה רגילה כללו פחות משלושה משחקים. כלומר בלוח הזמנים ב-NBA שבועות שיש בהם "עומס משחקים" הם המצב השכיח. למרות שחשוב להביא בחשבון את ההבדלים הללו, יש לזכור כי כמות האימונים הכוללת של שחקנים אלה אינה עולה על שבע שעות בשבוע, אפילו בתקופות העמוסות ביותר. לכן, סביר להניח שניהול עומס והתאוששות (periodization) חשוב יותר מכמות האימונים. 
בדומה לכך דלל ואחרים (dellal et al. (2015) ציינו כי בקרב שחקני כדורגל מהרמה הגבוהה ביותר, שיעור פציעות השחקנים בתקופה ארוכה ועמוסה במשחקים הוא גבוה יותר מזה שדווח בתקופה אחרת. 
אפשר לטעון כי בתקופות אינטנסיביות הגדושות בתחרויות, במשחקים ובנסיעות יש סכנה גדולה יותר לפציעות עצמות, מפרקים ורקמות רכות, שכן הספורטאים בתקופות אלה מתחרים בלי לנוח מספיק (Yeh et al., 2012; Podlog et al., 2015; McLean et al., 2018). 
ואכן, כאשר גולדן סטייט ווריורס ניהלו את עומס העבודה של הספורטאים שלהם, הם קבעו שכמה מהם לא יתחרו ברבע הרביעי או שינוחו ממשחקים מסוימים בעונות 2015–2018. בעונות אלה נקבע השיא ביחס ביחס ניצחון-הפסד ב- NBA(Zhang et. al., 2019a). בנוסף ברדלי ונואקס (Bradley and Noakes ) דיווחו כי שחקנים בכירים מאמצים אסטרטגיית קצב אישית כדי לשמר ביצועי ריצה בעצימות גבוהה בתקופות עמוסות במשחקים.
השאלה אם לוח זמנים צפוף משפיע על פציעות היא רבת פנים, וכדי לענות עליה יש לבצע ניתוח מורכב, 
שבו ייבדק הקשר בין הפציעה לגורמים רבים אחרים כגון פציעה קודמת, זמן נסיעה, הבדלי אזור זמן, משחקי בית/חוץ, פציעה אקוטית/שימוש-יתר (Mack et al., 2018) כמו כן יש לבדוק את כמות השינה ואיכותה ואת מספר האימונים וזמני ההתאוששות הנפגעים מלוח זמני הנסיעות של ספורטאים קבוצתיים (Sortino, 2015; Fullagar et al., 2016; Nutting and Price, 2017; Lastella et al., 2019). 
בנוסף, בקבוצות או בליגות עם תקציבים נמוכים יותר או בספורט חובבני, יש להביא בחשבון גם הבדלים ניכרים באיכות הנסיעה הנובעים מנסיעות באוטובוס, מטיסות שאינן טיסות סכר (non-charter flights) וכן יש להביא בחשבון גם הבדלים בלתי נמנעים במקומות לינה בבתי מלון ובמסעדות (Mitchell et al. , 2019).
על רקע זה, הליגות ניסו לשנות את לוחות זמנים שלהם כדי לאפשר ימים רבים יותר שבהם לא מתקיימים משחקים וכן תנאי נסיעות טובים יותר (הולמס, 2018). 
עם זאת, בתקופות צפופות במיוחד בעונה חלק מהקבוצות מעדיפות בכל זאת ששחקנים ינוחו כדי לתת להם זמן להתאוששות נוספת, מכיוון שהן מבינות שהתאוששות שאינה מספקת תשפיע באופן שלילי על רמת התחרות של הקבוצה ועל איכות המוצר של המשחק (Shelburne 2017). 
בתנאים של עלייה בתדירות המשחקים, עומס במשחקים ובאימונים, יכולתו של השחקן לשפר את ביצועיו מושפעת מתנאים מתאימים, אך גם מיכולת מערכות הגוף להתאושש ולהתחדש לאחר גירויי רבים      
קביעת זמני האימונים, תזמון הנסיעות ומפגשי אימון נחשבים לקריטיים בייעול האימונים וההתאוששות וכן  בהשפעתם על הבריאות והביצועים.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט (קמפוס וינגייט)? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן.