מודל חינוך לספורט והגדלת הפעילים

אתלטיקה היא אחד מענפי הספורט העיקריים הנלמדים במסגרת שיעורי חינוך גופני בבתי הספר. חשיפה זו מאפשרת לתלמידים להכיר את המקצועות השונים בענף האתלטיקה ואף להירשם לאגודות ספורט, לשפר את הישגיהם ולפתח קריירה עתידית של ספורטאי. אחד הגורמים העיקריים להשתתפות ילדים בספורט הוא הנאה מעצם הפעילות. לכן, על מאמנים ומורים לחינוך גופני ליצור סביבה התורמת להנאת התלמידים מהפעילות ולחוויות חיוביות.

חינוך גופני הינו מקצוע ליבה חובה במערכת החינוך בישראל, הנלמד פעמיים בשבוע בכל אחת מכיתות הלימוד. בבתי ספר יסודיים, שיעורי חינוך גופני משותפים לבנות ולבנים והחל מכיתה ז' השיעורים מתקיימים בנפרד. מודל החינוך לספורט שם את התלמידים במרכז הלמידה ומאפשר להם התנסות חיובית בשיעורי חינוך גופני. מטרת המודל היא לחנך את התלמידים להיות ספורטאים ולפתח אנשי ספורט מסוגלים, משכילים ונלהבים: איש ספורט מסוגל הוא תלמיד שרכש מיומנויות להשתתף במשחקי ספורט, להבין אותן וליישם אסטרטגיות מתאימות; איש ספורט משכיל הוא תלמיד המבין את ערכי הספורט; איש ספורט נלהב הוא תלמיד המשתתף במסגרות ספורט ושומר על אווירה ספורטיבית.

מודל זה מתבסס על תיאורית המשחק, לפיה יש לספק חוויה חינוכית המדמה את המצב האמיתי של המשחק וכך תתעורר השראה בקרב התלמדים להרחיב את עיסוקם בספורט. הוא מתבסס על שישה רכיבים המאפשרים חווית ספורט אותנטית חינוכית:

1. עונות: חלוקת שנת הלימודים לעונות (ארוכות יותר מיחידות הוראה), בהן ילמדו התלמידים ענפים שונים לעומק וכך תוצרי הלמידה יהיו משמעותיים יותר.
2. השתייכות קבוצתית: בכל כיתה יש קבוצות של חברים. החברים בכל קבוצה יכולים למלא תפקידים שונים במקצוע האתלטיקה הנלמד, לדוגמה: מאמן, עוזר מאמן, ראש קבוצה וכו'.
3. לוח זמני תחרויות: פרסום מועדי תחרויות אתלטיקה שיתקיימו בשיעורי חינוך גופני, במסגרת בית הספר.
4. אירועי שיא: קיום אירועים המכירים בהישגי התלמידים.
5. תוצאות: איסוף נתונים ומעקב אחר תוצאות העונה והישגים אישיים וקבוצתיים, במטרה להגביר מוטיבציה לפעילות גופנית, להציב מטרות ולתת הערכה.
6. חגיגיות: הבלטת הצלחות התלמידים, כתיבת המנון משותף, בחירת צבעים לכל קבוצה וכו'.

מחקרים שבחנו את יעילותו של המודל בשיעורי חינוך גופני מצאו אינטראקציות חיוביות בין התלמידים. הם פיתחו כישורים אישיים וחברתיים, היו פעילים גופנית במשך זמן רב, נהנו מהשיעורים, גילו מוטיבציה גבוהה להשתתפות בשיעור והראו רצון לעסוק בפעילות גופנית גם מחוץ לבית הספר. עוד נמצא כי המודל מאפשר השתתפות של תלמידים ברמות שונות בשיעור ומפתח לומדים מסוגלים, משכילים ונלהבים. למרות יתרונות אלה, מודל זה מעודד גם תחרויות וניצחון בקרב התלמידים.

על מנת שמורים לחינוך גופני יוכלו ליישם מודל זה, עליו להיות חלק מתוכניות ההכשרה של סטודנטים להוראת חינוך גופני ומההתנסות המעשית בבתי הספר.

סיכום המאמר נכתב בידי מיטל אוסטרובסקי מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט 

למאמר המלא במגזין עולם הריצה