| | 30/07/2018

ל.ש.י.ר בסגנון ים תיכוני

ל.ש.י.ר בסגנון ים תיכוני

ל.ש.י.ר בסגנון ים תיכוני 

מאת: ירדן הר לב

מזה 18 שנים מקיים תיכון "הדרים" בהוד השרון את מרוץ ל.ש.י.ר, במסגרתו מאות תיכוניסטים מכל רחבי הארץ רצים לאורך המדינה וזוכרים את ארבעת הבנים שנפלו, שניים באסון המסוקים, אחד בפעילות מבצעית בלבנון שנה וחצי לאחר מכן והאחרון בתאונת המסוק ברומניה בדיוק לפני 5 שנים. כולם היו בוגרי בית הספר.

בפברואר 1997, שני מסוקי צה"ל עשו את דרכם מהמנחת שבמחניים לעבר הגבול, כשהם נושאים לוחמים שאמורים להחליף את חבריהם במוצבים שבלבנון. צה"ל ישב אז בלבנון וכדי להימנע מסיכון לוחמים בדרכם לשם ובחזרה התחילו להטיס אותם במסוקים. שני המסוקים טסו במבנה ללא אורות, כפי שהיה נהוג אז. ממש רגע לפני שחצו את הגבול, איבד טייס אחד המסוקים קשר עין עם המסוק השני ופגע בו. המסוק הנפגע נפל לקרקע בשאר ישוב ומיד אחריו גם המסוק השני. כל 73 החיילים, כולל הצוות שהטיס את המסוקים, מצאו את מותם באסון הגדול ביותר מאז ומעולם שידע צה"ל.

כשאסון המסוקים אירע הייתי תלמידה בכיתה ד' בבית ספר יסודי בהוד השרון. עד היום אני זוכרת את האירוע די מקרוב משום שאחותו הצעירה של אחד הנופלים שיחקה עמי בקבוצת הכדורסל העירונית. שנה לאחר האסון, נולד הרעיון להנציח את הבוגרים בדרך זו על ידי המורים לחינוך גופני בבית הספר שבו למדו. מדובר במירוץ הנמשך ארבעה ימים על פני 190 ק"מ במתכונת של ריצת שליחים החל מהאנדרטה לזכר חללי אסון המסוקים בשאר ישוב שבגליל העליון ועד העיר הוד השרון ,כשהשיא מגיע ביום האחרון כשמאות רצים ממלאים את רחובות העיר בדרך לנקודת הסיום במרכז "יד לבנים" שם מתקיים טקס ההנצחה .

כך גם אני לפני 10 שנים הצטרפתי לראשונה כתלמידת התיכון המקביל בעיר "מוסינזון "יחד עם חברי לכיתה והמורים לחינוך גופני. במשך שלושת שנות לימודיי בתיכון נטלתי חלק במרוץ, שבעייני הינו מעבר למפעל הנצחה והתגלה כפרויקט חינוכי מבורך המשלב בין  היבטים גופניים, חברתיים ורגשיים כאחד. האירוע טומן בחובו ערכי חינוך לא מעטים כגון עבודת צוות, מיצוי יכולת אישית, נתינה, קבלה, התמדה ואהבת הארץ. אמנם, הסיבה שהביאה אותי לכתוב על הנושא מלבד סגולותיו החינוכיות הינה שבמרוץ האחרון אשר התקיים ב – 6.2.15 רצתי שוב את חלקו האחרון אלא שהפעם בכובע המורה לחינוך גופני לצד התלמידים אותם לימדתי במהלך תקופת ההצמדה .

ביום שישי ,שעה 9:00 בבוקר, נפגשתי עם התלמידים בכניסה לאולם הספורט שבתיכון "מוסינזון" ומשם צעדנו יחדיו עד לנקודת ההתחלה בכניסה הצפונית לעיר. שם פגשנו תלמידים מתיכונים אחרים בעיר, הצטיידנו בדגלי העירייה והמדינה והצטרפנו לתלמידי תיכון "הדרים" אשר רצו לכיווננו כקבוצה גדולה ומרשימה כשהם מלווים בצוות ענק של מורים, הורים, ילדים ושאר התושבים .

 עבורי זו היתה חוויה מיוחדת במינה ואף הרבה יותר משמעותית מזו שאני זוכרת בתור תלמידה .מעצם השתתפותי בתפקיד חינוכי, הרגשתי שניתנה לי זכות להעביר מסר ערכי אותו קיבלתי ממוריי בצעירותי .להתנהגותנו כמורים יש השפעה מעצבת על התפיסה הערכית והמוסרית של תלמידנו וראייה לכך הינה הדוגמה הזו.