סיפורי הצלחה

פרוייקט של שילוב בבית הספר החרדי לחינוך מיוחד "שיח סוד", בירושלים. מדובר במוסד המטפל בכ-150 ילדים בעלי דרגות שונות של פיגור שאינם מתאימים למסגרות משלבות. אנשי הסגל והוריהם של רוב הילדים המטופלים הרגישו בצורך לתת מענה לקול ההולך וגובר בציבור להפגיש את הילדים בעלי פיגור שכלי במודלים רגילים לחיקוי. הוחלט על פרוייקט של "שילוב הפוך": ניסיון להביא קבוצות של ילדים רגילים למוסד בשעות אחר הצהרים ולשלב בתוכם חלק מחניכי המוסד. המדובר בפרוייקט ניסויי המתנהל כדלהלן: קבוצה אחת המונה 5 ילדים בגיל 3 מגיעה פעם בשבוע למשך שעה וחצי ומופעלת בחוגים להתעמלות ולריתמיקה. קבוצה שנייה מונה גם היא 5 ילדים, בגיל 5. הם מגיעים פעמיים בשבוע, כל פעם לשעה וחצי ועוסקים בחוגים של התעמלות, ריתמיקה ומחשבים. בכל קבוצה משולבים 3 ילדים בעלי פיגור שכלי בינוני.

סיפורו של גיל גרינברג. גיל הוא סטודנט מרמת גן שנולד עם שיתוק מוחין ומרותק לכיסא גלגלים. להלן ציטוטים מדבריו על עצמו:

"מהרגע הראשון שהגעתי למרכז, נמשכתי לבריכת השחייה ולתחושת חוסר המשקל בשהייה במים. המים תומכים בי ונותנים לגופי תחושת איזון אותה אני לא יכול לחוש כאשר אני מחוץ לבריכת השחייה."

"חשוב לי לשתף ולספר שלמרות הנכות הקשה שלי ולאחר מאבקים לא פשוטים, התגייסתי לצה"ל. מאבקי לשרת את המדינה כמו כל צעיר ישראלי אחר נתן לי את ההרגשה שאני שובר מוסכמות חברתיות. מיותר לציין שזה נתן לי תחושה אדירה של ניצחון היחיד על החברה."

"אני מודע היטב לעובדה שישנם עוד הרבה קשיים לפני. אולם הפילוסופיה של חיי השתנתה לחלוטין ואני רואה את החיים לא כמעמסה אלא כאתגר".

סיפורו של המתנדב עמי אפלבוים שיצר קשר בונה ומעצים עם נער נכה. עמי, אדם מאמין בשנות החמישים לחייו, פסיכולוג בהשכלתו ואיש מחשבים במקצועו, החל את לפני למעלה מארבע שנים להתנדב במסגרת איל"ן. "אני אדם שאוהב לתת", מעיד עמי על עצמו ומוסיף "האתגר הכי גדול אתו התמודדתי במשך השנים בעבודה עם ילדים נכים הוא להתחבר עם הנפש של האדם וללמוד להתעלם מהאביזרים שמסביב כמו ההליכון או כיסא הגלגלים". בהתחלה עמי שיחק עם כל הילדים עד שהתמקד בתומר (שם בדוי). לתומר שיתוק מוחין קל המתבטא בקשיי תנועה ושיווי משקל ובליקויים קלים בדיבור. היו חסרות לו מיומנויות חברתיות והוא לא ידע איך להתנהג עם מבוגרים וילדים. עמי אומר שהרגיש שהוא זקוק למודל לחיקוי והניעה אותו תחושה פנימית שיצליח להתחבר אליו. הקשר בין עמי לתומר התפתח באיטיות רבה על בסיס של אמון שנבנה. עמי הרגיל את תומר שהוא בא בימים קבועים ובשעה קבועה, הקפיד על משמעת משחק חזקה ונתן לו את כל תשומת הלב. השינוי ההתנהגותי שחל בנער הדהים את צוות המדריכים ואת בני משפחתו. הוא הפך מילד חסר משמעת וגבולות לילד ממושמע וחברותי. בנוסף לשינוי הדרמטי שחל בהתנהגותו של תומר חלה גם התקדמות משמעותית ברמת המשחק שלו. לתומר נבנתה תוכנית תגבור וכיום הוא משולב במרכז בקבוצה ההישגית של טניס שולחן. הוא מגלה מוטיבציה רבה לשחק ולנצח.