טקטיקה למשחק "כדורגל אנושי/ כדורגל ללא כדור"

לפני שלושה שבועות הכנתי מערך שיעור לכיתות ה'- ו' בנושא כדורגל. עד למפגש שלי עם כיתה ה'1, לא האמנתי כמה ילדות יכולות להיות קשות ובלתי הגיוניות, שכן הניסיון שהיה לי עם כיתות לימוד בעבר היה קרוב לשלמות. הן "עשו לי פשוט בית ספר". ארבעה שיעורים של סבל עברתי איתן, כולל הרהורים פנימיים באשר ליכולותיי כמורה. וכך התפתח תרחיש  של מהפך: הגעתי לשיעור כולי מפוחד ודבר ראשון שבנות הכיתה דרשו ממני היה לשחק את המשחק: "כדורגל אנושי". באותה שנייה אחזה בי תחושה שנוהגים לכנות כ"פטה מורגנה", ואוזניי דווקא שמעו את צמד המילים: "כדורגל נשים". כל כך שמחתי ואפילו שלחתי נשיקה והודיה השמיימה, כי הרי השיעור שהכנתי היה בנושא כדורגל, ומה טוב יותר מזה שחבורת האיומות שעמדו מולי הזמינו בדיוק את אותה מנה שהכנתי. ואז הגיעה "הבומבה" : "כדורגל נשים?!, מה אתה חירש?! התכוונו ל"כדורגל אנושי" התחיל גל של רחש מאיים בחלל האולם ואני, די אומלל וחסר אונים, זכיתי להבזק "חנן" ונזכרתי במשחק שלמדנו יום קודם ובו כה התאהבתי. 

זרקתי את מערך השיעור לצד ו"זרמתי" עם הבנות. חוקי המשחק כבר היו ברורים להן, לכן דילגתי על שלב ההסבר. לאחר חמש דקות הכיתה כבר חולקה לשתי קבוצות. מעגל טקטי מקצועני שכזה לא ראיתי מאז היותי שחקן קבוצת הנערים של נבחרת ישראל בכדורגל: "אתן הכי חזקות, תישארו מאחור על הקו ותחסמו כל ניסיון כיבוש", ציוותה אחת הבנות עם מבט של אש בעיניה. "את הכי מהירה, את אחראית על ההתקפה, ואת תעבדי עליהן שאת חודרת וככה תאפשרי לבת חן לחדור מהצד השני". בקבוצה שממול בכלל הלכו על טקטיקה שונה לחלוטין: "אנחנו נעמוד במקום, נייאש אותן, לא נצא להתקפה וננסה לפסול כל מי שבאה לקראתנו". ועוד מבית היוצר של ה-1: "דנה היא הכי מהירה, תעמדי בקו שלה ואם היא מנסה לשים לנו גול, אל תתני לה לעשות את זה בחיים, שמעת"?!. ואז "הסופר קלאסיקו" התחיל. ובאמת שהייתי מוכן לשלם כרטיס להופעה- לקונצרט שראיתי. מפגן מוטיבציה נדיר. טירוף אחז את השחקניות שלווה בים של רצינות, דבקות במטרה ומחויבות האחת לשנייה. דברים שלא היו קיימים אצל הבנות לולא היו פוגשות במשחק אותו הן כה אוהבות: "כדורגל אנושי". עם הזמן שהלך והתקדם הבנות רכשו הרבה עקרונות ספורטיביים כגון, התמצאות במרחב, יכולת ריצת ספרינט, הרצון לנצח ולא להפסיד. הן גם טיפחו את ערך הקבוצתיות ושיפרו עקרונות אסטרטגיים: מתי לצאת להתקפה ומתי להישאר בהגנה, כיצד להתאים לכל שחקנית את מיקומה במגרש והאם לשחק הגנתי או התקפי. הבנות היו כל כך מרוכזות במשחק, עד ששכחתי שאני בכלל לא דבק במערך השיעור עליו עמלתי. בפעם הראשונה הרגשתי שאני מנחיל משהו לבנות האלה שלפתע נראו לי אנושיות. המשחק כבש אותן. ואז חשבתי לעצמי, כמה טוב שיש את קורס משחקי נופש, שבלעדיו הייתי יכול לעשות שמיניות באוויר והילדות האלה היו ממשיכות ומזלזלות בי. למדתי דבר חשוב: לעולם אל תהיה מקובע, זרום עם כל התפתחות ולא תצטער..