- אודות
- המסלול האקדמי
-
- לימודי תעודה
- מכינות
- רישום לתואר ראשון
| | 15/11/2010
כתבה: אפרת אמיר
הטרמה לפעילות:
צפה בחבריך וחשוב - מה אתה יודע על כל אחד מהם?
א. מה לא מוצא חן בעיניכם בתרבות הדיון בארץ?
רישום אישי
דיון ורישום בשלשות - הצוותים נערכים כך שכל צוות סביב בריסטול או גיליון נייר גדול. כל משתתף רושם/מצייר, על חלק מסוים של הדף, את תגובותיו לנושא (ראה סעיף 1).
ב. דיון - כיצד משנים התנהגויות? מה אתם מציעים ע"מ לשפר את תרבות הדיון?
מוצע לרשום על הלוח את הצעות הצוותים. במהלך הדיון, אין חוזרים על נקודה שהועלתה על-ידי צוות אחר. כל צוות מוסיף בתורו נקודות אשר לא נזכרו קודם לכן (מחייב הקשבה!).
ג. המשך דיון בשלשות (הרכב שונה של הצוותים) - כתבו הצעות לבחנים להערכת תרבות דיון. הפיכת הבריסטול / הדפים לצד השני ורישום התגובות.
ד. השוואה של הבחנים המוצעים עם הרשימה המוצעת להלן.
ה. שיקלו ורשמו לעצמיכם משהו בתרבות הדיון שלכם שהייתם רוצים לשנות. בחרו באדם אחד בסדנה ובקשו ממנו/ה לצפות בהיבט זה שבהתנהגותכם, לאורך הפעילות.
ו. דיון בנושא מעורר מחלוקת. מספר משתתפים צופים ורושמים התנהגויות לא רצויות של המתדיינים.
כתבה: אפרת אמיר
לפניך רשימה חלקית של בחנים להערכת התנהגויות בשיחה:
קולות וזיהויים: (בצוותים בני 5 משתתפים) צוות אחד משמיע צליל והצוות השני, בעודו עומד עם גבו לצוות הראשון, מנסה לזהות מהו מקור הקול (באילו חומרים / אופנים נעזרו על מנת להפיקו?)
בעיניים עצומות: מה שומעים בעיניים עצומות?
במעגל: המורה משמיעה מקצב קצר וקליט במחיאת כפיים. על כולם להפיק את אותו מקצב במחיאות כפיים. כל אחד בתורו משנה את המקצב, התנועה או אברי הגוף המשתתפים. כל המשתתפים חוזרים על הצעתו של כל משתתף. בהמשך חוזרים על ה"פזמון החוזר" - מקצב המורה.
כנ"ל, תוך התקדמות במרחב ושמירה על המקצב/ים.
דיון - מה עשינו? מה למדתם מהפעילות? מהי הקשבה אמתית? (תנוחת גוף, שפת גוף, מבט, מימיקה, התייחסות, מלל וכד')
כתבה: אפרת אמיר
בברכת שיחה נעימה ויעילה :)
כאשר אני מבקש ממך להקשיב לי,
ואת/ה מתחיל לייעץ לי,
לא את שביקשתי עשית.
כשאני מבקש ממך להקשיב
ואת/ה מנסה להשיב,
איך צריך להרגיש ומדוע את/ה ברגשותיי פוגע/ת?
כאשר אני מבקש/ת אותך להקשיב לי
ואת/ה מרגיש/ה שעליך לפתור את בעייתי,
את/ה מאכזב/ת אותי, אפילו שזה לא נשמע הגיוני.
הקשב/י, כל שביקשתיך הוא להקשיב.
לא לפעול, לא לדבר, רק לשמוע בלי להגיב.
אני יכול/ה לדאוג לעצמי,
אינני חסר/ת ישע, אולי חסר/ת ניסיון והססני/ת,
אך לא חסר/ת אונים.
כשאת/ה עושה משהו למעני, שאני יכול לעשות בעצמי,
את/ה מגביר/ה את חששותיי,
מנציח/ה את מבוכתי.
אולם כשמקבל/ת את/ה כעובדה פשוטה,
שאני מרגיש/ה מה שאני מרגיש/ה, אפילו אם זה לא הגיוני,
אוי אינני צריך לשכנע אותך ומתפנה להבין את המתרחש בנפשי,
מוציא/ה מעצמי את התשובות מתוכי,
אז גם צצות מאליהן התשובות, ברורות ונהירות ואינני זקוק/ה כלל לעצות
כי אני – אני.
גם רגשות לא הגיוניים – הופכים למשמעותיים,
כשמבינים את שהם טומנים, את המקור ממנו הם נובעים.
יתכן, שלכן תפילות עוזרות לאנשים,
אלוהים מחריש, איננו מייעץ, איננו מארגן, הוא רק מקשיב,
נותן לך לחשוב לבד על הדברים.
לכן, אנא, רק הקשב/י,
אם תרצה/י לדבר – בקש/י.
חכה רגע לתורך,
ואז אקשיב גם אני לך!