סוג הפעילות
תכונות
|
פעילות פרטנית
|
פעילות קבוצתית
|
|
תחרות
|
שיתוף פעולה
|
תלות של הפרט באחרים
|
אין תלות
|
יש תלות – נגדית:
אחד מנצח אחרים מפסידים
|
יש תלות – הדדית
הצלחת האחד היא הצלחת כל האחרים
|
הצלחה
|
הגדרה פנימית-אישית
מושגת על ידי הפרט.
|
הגדרה חיצונית – ציבורית.
מושגת על ידי חלק מהקבוצה
|
הגדרה חיצונית – ציבורית.
מושגת על ידי כל חברי הקבוצה
|
כישורי בסיס
|
יכולת עבודה עצמית
|
יכולת התמקדות במטרה
|
יכולת לפעול בצוות
המטרה של אחד היא המטרה של כולם.
|
אופי המטרה
|
יכולה להיות ממוקדת בהישג או בתהליך.
|
ממוקדת בהישג
|
ממוקדת בתהליכים חברתיים והישגים משותפים.
|
אופן הגדרת התקדמות בלמידה
|
התקדמות אישית
|
התקדמות מתוך יצירת קונפליקט עם אחרים.
|
התקדמות על המכנה המשותף בעזרת התכונות הייחודיות שכל אחד מביא לקבוצה.
|
מתוך הטבלה ניתן לראות שלפעילות של תחרות ושיתוף פעולה, מעצם היותן קבוצתיות, יש מכנה משותף השונה מפעילות פרטנית. המכנה המשותף הוא קיומה של תלות הדדית בין המשתתפים והגדרה חיצונית-ציבורית של הצלחה. יחד עם זאת, יש הבדלים מהותיים בין שתי הפעולות הקבוצתיות. בה בשעה שבתחרות התלות היא נגדית וההצלחה מושגת רק על ידי צד אחד בשיתוף פעולה התלות היא הדדית וההצלחה מושגת על ידי כל המשתתפים. הטבלה מצביעה גם על הבדלים נוספים בין שיתוף פעולה לתחרות בכישורי הבסיס הנחוצים באופי המטרה ובאופן הגדרת התקדמות בזמן הלמידה.
בחינוך הגופני מצבים רבים כוללים שילוב של שיתוף פעולה ותחרות. למשל, במשחקי כדור קבוצתיים חברי הקבוצה צריכים לפעול בשיתוף פעולה בתוך הקבוצה כדי לנצח בתחרות עם קבוצה אחרת. במצב משולב שבו התלות גם הדדית וגם נגדית, המשימה היא לתמוך בחברי הקבוצה - שמטרתם היא המטרה של כל אחד מחברי הקבוצה - ולפעול באופן ממוקד, כך שרק הקבוצה שאליה משתייכים תנצח.
מפגש חברתי המבוסס אך ורק על תחרות בין יחידים או בין קבוצות עלול לעורר מתיחות ויריבות בין הפרטים ובין הקבוצות המתחרות, משום שזכייתו של צד אחד משמעותה הפסד לצד השני. קיימת סכנה שהפרט המנצח או הקבוצה המנצחת יחזרו על הצלחתם במצבי תחרות נוספים, ואילו המפסידים ימשיכו להפסיד. הנחה זו מבוססת על כך שההצלחה אינה מקרית, אלא מבוססת על שליטה במיומנויות הנחוצות להצלחה. כמו כן, הצלחה היא תגמול המעודד מאמץ נוסף והיא נוטעת אמונה באפשרות של הצלחה נוספת. סיבות אלו מביאות לכך שלעתים קרובות תלמיד טוב בבית הספר מצליח במקצועות שונים הדורשים כישורים קוגניטיביים שונים, או שלעתים קרובות תלמיד חלש ייכשל גם בתחומים שיש לו בהם כישורים להצלחה. מצב שבו פרטים קבועים נכשלים או מצליחים, יוצר הפרדה חברתית בין הפרטים. כאשר ההפסד הופך למצב קבוע בכיתה יש סכנה שקבוצת "המנצחים" תתאגד לקבוצה ותתפוס את "הנכשלים" כקבוצה נפרדת.
מפגש חברתי שיש בו הזדמנות לשיתוף פעולה, מביא להתקרבות בין חברי הקבוצה. ההתקרבות נובעת מתחושת התלות ההדדית הנוצרת כשפועלים למען מטרה משותפת. מחקרים בלמידה השיתופית מצביעים על קשר בין תהליכי שותפות מתמשכים לבין שיפור ביחסים חברתיים.
דוגמה לתהליכי שותפות מתמשכים בשיעורי חינוך גופני הוא עבודה באסטרטגית הוראה הקרויה "לימוד בקבוצות קטנות שיתופיות". באסטרטגיה זו הכיתה מחולקת לקבוצות לימוד ל 4-6 תלמידים, הקבוצות הן הטרוגניות ונבנות באקראי, לכל תלמיד תפקיד בקבוצה, התפקידים מתחלפים כך שכל תלמיד ממלא את כל התפקידים, ומעל לכל,המשימות הניתנות הן שיתופיות.
דוגמאות למשימות שיתופיות: "בחרו צורה" צרו אותה ביחד בקבוצה"; תנו ידיים במעגל ונסו לרדת לישיבה ולקום לעמידה ביחד; קבוצה אחת משחקת כדור סל על חצי מגרש, בין קליעה לקליעה הכדור נמצא בידי כל אחד מחברי הקבוצה, בכל פעם אחר קולע.
החינוך לשיתוף פעולה מאפשר לעורר מוטיבציה להשתתף בשיעורי חינוך גופני גם אצל אלו שאינם המנצחים הקבועים, כיוון שלכולם יש סיכוי להצלחה ולקבלת תגמול מההצלחה. כמו כן, טיפוח שיתוף פעולה מאפשר ניצול יעיל של זמן השיעור כיוון שהתקשורת בין הלומדים הולכת ומתפתחת וחוסכת אי-הבנות ותסכולים.
באמצעות החינוך לשיתוף פעולה בשיעורי החינוך הגופני הילדים יכולים להבין מהו שיתוף פעולה, מהן ההתנהגויות המרכיבות אותו וכיצד משיגים שיתוף פעולה. כמו כן, מאפשר לחוות את משמעות שיתוף הפעולה ואיך ניתן להשיג בקבוצה דברים שלבד, באופן פרטני, לא ניתן להשיג. כמו כן, הפעילות הגופנית מזמנת קרבה, מגע ועבודת צוות תוך מתן ביטוי לכישורים ייחודיים שיש לכל תלמיד כמו, חשיבה מקורית, יכולת גישור בין הילדים, הבנת האחר, אשר בהזדמנויות אחרות אינם באים לידי ביטוי.
כדי להשיג יכולת לשתף פעולה בהתאם לצורך כדאי שהמורה ייצור קבוצות אקראיות ויחליפן בכל כמה זמן. חשוב ליצור קבוצות אקראיות בהגרלה ולהחליפן כדי להבטיח שללומדים יש הזדמנות להתנסות בשיתוף פעולה לא רק עם קבוצת חבריהם הקרובים אלא עם כל עמית שאיתו הם צריכים לפעול ובכדי למנוע חלוקת הכיתה לקבוצות המתחרות (באופן גלוי או סמוי) ביניהן. בכל קבוצה נוצרת דינאמיקה של מנהיגות, תת קבוצות, הזדהות והתנגדות. לומד ימצא את עצמו בכל קבוצה במיקום חברתי שונה וחשוב להסביר זאת ללומדים ולעודד אותם לשתף פעולה בכל מצב. שיעור אחד לא מספיק בכדי ליצור דינאמיקה קבוצתית ולתת שהות להתמודד עם שיתוף הפעולה לכן, לאחר שהכיתה חולקה לקבוצות כדאי להשאיר את הקבוצות למספר שיעורים.
תלות חברתית היא, כזכור, מצב שבו הלומדים זקוקים זה לזה כדי לפעול. לעיתים התלות שיתופית, לעיתים תחרותית ולעיתים משולבת –תחרותית ושיתופית. כאשר מתכננים פעילות גופנית כדאי לנתח את סוג התלות הנדרש מהלומדים, לחשוב על היתרונות – ולתת להם ביטוי משמעותי אך לא לשכוח לקחת בחשבון את החסרונות ולחפש דרכים לנטרלם.
דוגמה: כדי לנטרל במצב התלות התחרותי את המצב בו אותם ילדים מנצחים תמיד והאחרים חשים כישלון ניתן לבחור קריטריונים שונים לניצחון, הדורשים כישורים מגוונים ונותנים לכל ילד הזדמנות משמעותית לניצחון. למשל, במשחק כדור – סל לאפשר התמחות וקבלת משוב של הצלחה: בשיפוט, בניתוח התנהגות השחקנים ומתן משובים לתיקון, במדידת הזמן של שהות בתנועה במשחק בעזרת שעון עצר, שהות בתנועה ללא עצירה; בהמצאת הנחיות לתרגול ולשיפור המשחק וכו'.
אפשרות אחרת לנטרול החסרונות היא מעבר מסוג תלות אחד לאחר כחלק מהשגרה של הפעילות הגופנית, כלומר, להפוך משחק תנועה תחרותי למשחק תנועה שיתופי וההפך. לדוגמה, במשחק כדור-נוצה (בדמינגטון). השחקנים עומדים משני עברי רשת ועליהם להעביר את הכדור מעליה: כאשר המשחק הוא משחק תחרותי בין שני שחקנים, המטרה של כל אחד משני השחקנים הוא להקשות על יריבו ולהכשילו כך שלא יצליח להשיב כדור. כאשר המשחק הוא קבוצתי משולב – תחרותי ושיתופי, המטרה היא להצליח להגיש לחבר הקבוצה את הכדור בדרך נוחה ונכונה כך שאחד מחברי הקבוצה יצליח להעביר את הכדור לקבוצת היריב באופן שיקשה עליהם ויכשילם והם לא יצליחו להעביר את הכדור. כאשר המשחק הוא זוגות – שיתופי, המטרה היא להעביר את הכדור למגרש השותף באופן שיהווה אתגר למשיב, אבל יאפשר לו לעמוד במשימה מכיוון שהמטרה היא לאפשר משחק זורם וממושך ככל האפשר. כאשר המשחק הוא קבוצתי – שיתופי, האתגר הוא להעביר את הכדור בתוך הקבוצה בדרך נוחה ונכונה כך שאחד מחברי הקבוצה יצליח להעביר את הכדור לקבוצה השותפה באופן שיהווה עבורם אתגר, אבל יאפשר המשך משחק זורם וממושך ככל האפשר.
במשימות הכוללות פעילות גופנית חשוב לקבוע את מורכבות התלות ההדדית לפי יכולת הלומדים לפעול במצבי תלות. לומדים לא מרוויחים בהכרח יותר ככל שהתלות ההדדית הנוצרת בקבוצה השיתופית מורכבת יותר. הלומדים לומדים מתוך התנסויות רבות במורכבויות תלות שונות, בתנאי שהם מסוגלים להצליח בהם.
תנועת הגוף מאפשרת להציג קשת גדולה של התנהגויות שיש בהן שיתוף פעולה (Mchugh,1995; Hellisn (1995): תיאום, עידוד, התחשבות בזולת, פינוי מקום בתור, צפייה בפעילות של האחר, התייעצות, שיתוף בחוויות, נטילת אחריות והסתמכות על אחרים, תמיכה בזמן נפילה וסוגי עזרה אחרים.
מכיוון שתנועת הגוף היא מוחצנת, מהלכי שיתוף הפעולה הם גלויים וברורים, והם מאפשרים שלוש אפשרויות של תגמול: תגמול פנימי - הצירוף של תנועת הגוף והפעילות המשותפת מאפשר להרחיב את מעגל התגמול הפנימי בזכות ריבוי ההזדמנויות. למשל: פעילות של תנועה שבה ארבעה משתתפים צריכים להתקדם יחדיוולהשתדל להישאר קרובים אלו לאלו כל זמן התנועה, על אף ששניים מן המשתתפים מתקדמים לאט והשניים האחרים מתקדמים מהר. מתנועה מסוג זו ניתן "להרוויח" את הדברים הבאים: מגע, שליטה בתנועה, הבנה של המושגים לאט ומהר, שליטה בתנועה מהירה ובתנועה איטית, שליטה בריכוז בשעת הצורך, קבלת עזרה מבן הזוג, הנאה מהצלחה או צחוק מהקושי, לימוד כוח ההשפעה של אחרים, לימוד מהי המהירות הנוחה יותר, לימוד שלא אצל כולם מהר ולאט הם מהירויות זהות וכד'. בנוסף, התנועה מאפשרת הערכה פנימית טובה וברורה - "בסוף מצאנו דרך גם להישאר קרובים וגם לפעול במהירויות שונות" - כיוון שמהלכי התנועה קשורים תמיד לדיווחים רבים של החושים. תגמול חיצוני של עמיתים - חברי הקבוצה יכולים לתת מחמאות אלו לאלו על העזרה שהוגשה ברגע הנכון בזמן תנועת הגוף שנעשתה בשיתוף פעולה, או על הצעה נכונה שאפשרה להתקדם בתהליך. התנועה ממחישה מה תרם כל אחד מחברי הקבוצה ובכך מאפשרת לזהות את הסיבות להצלחה.
תגמול חיצוני של מבוגר/מורה - שתי דרכי תגמול חיצוניות מתאימות ליצירת תלות חיובית בין חברי הקבוצה, בשתי הדרכים התגמול הוא מתן משוב חיובי. בדרך האחת המשוב ניתן לכל הקבוצה על פעולותיה במהלך ההתנסות ובהצגת התוצאות. בדרך השנייה המשוב ניתן לפרטים על תרומתם לקבוצה במהלך ההתנסות. התנועה ממחישה גם למבוגר כיצד מתרחש התהליך ומהם תוצאותיו.
לכל אחד מאפשרויות התגמול ערך מעודד בפני עצמו. הייחוד של התנועה הוא בכך שהיא מאפשרת מפגש שלהם: ההצלחה שהלומדים חשים (כלומר, התגמול הפנימי) מחוזקת על ידי חבריהם (התגמול החיצוני של עמיתים) ועל ידי המורה (תגמול חיצוני של מבוגר) כיוון שזו הצלחה הנראית לעין המורה ולעיני המשתתפים האחרים בכיתה.
סיכום
ניתן לטפח יחסים חברתיים בשיעורי חינוך גופני לטובת השיעורים עצמם ולטובת מערכת הערכים של התלמידים בכיתה, בבית הספר ואולי אף בעתיד, בתפקודם מחוץ לבית הספר. טיפוח זה תובע מהמורים הבנה של היעדים החברתיים אליהם הם חותרים והקדשת זמן מיוחד לשלושה נושאים מרכזיים: שמירה על הכללים ועל ההגינות,נטילת אחריות אישית וקבוצתית ועידוד לשיתוף פעולה.