"טיפ" מהתיק של המנחה הוותיק

"טיפ" מהתיק של המנחה הוותיק

משחק יד-עף

מגיש: ד"ר איציק רם

הקדמה:

משחק - היד – עף נועד מלכתחילה להיות משחק הכנה ללימוד מקדים, או לחילופין לתרגול מחזק של טכניקת זריקת הכתף בניתור במשחק הכדוריד, לכן אפשר ללמדו ולהפעילו במהלך שיעור אחד בלבד. מכל מקום, לאחר שהפעלתי אותו בבית הספר, נוכחתי לדעת כי הוא, אמנם, מהווה משחק הכנה מצוין, אבל בה בעת התברר לי כי הוא עשוי גם לעמוד לבדו כמשחק עצמאי בעל טעם משלו.   

תנאים כלליים:

משחקים את המשחק על מגרש הכדורעף, שבאולם הספורט בלבד, שכן בסוף תהליך הפעלתו מצויים המגרש עד כעשרה כדורים, אשר מטבע הדברים מתפזרים לכל עבר. במרכז המגרש נתלית רשת כדורעף ברמת גובה ממוצעת של גובה כתפי הילדים המשחקים (בערך כפול מגובה הרשת במשחק הטניס). מעל כל אחד משני קווי הרוחב של מגרש הכדורעף נמתח גומי למלוא רוחבו של האולם בגובה ממוצע של מותני הילדים (בערך בגובה של רשת טניס אחת, איור מס' 1). לשם קשירת הגומיות משתמשים, על פי רוב, בצד אחד בשלבים של הסולם השבדי שבאולם ובצד שני בידיות של דלתות, במסגרות של חלונות, או בכל דבר בולט אחר המצוי על קיר האולם. כך, נוצרים בשני קצות המגרש שני שערים שטוחים וארוכים. הכדורים שעדיף להשתמש בהם הם כדורי ספוג גדולים או לחילופין כדורי עף, אבל לא כדורי יד שפגיעתם כואבת. מספר הכדורים עד עשרה. ניתן לשתף במשחק את כל התלמידים בכיתה, כלומר אפילו עד עשרים מול עשרים משתתפים. מכל מקום, המספר האופטימלי הוא שנים עשר בכל צד. כל קבוצה נחלקת לשני בעלי תפקידים: שוערים ושחקני שדה. השוערים מתמקמים במקומות שונים לאורכו של השער השטוח, כלומר מכסים את קו הרוחב של המגרש, ושחקני השדה מפוזרים במחצית הקרובה של מגרש הכדורעף.

תכלית המשחק:

לנצח על ידי צבירה של חמישה עשר שערים, המקבילים לחמש עשרה נקודות. כל כדור החודר לשער, כלומר עובר מתחת לגומי, מזכה את הקבוצה הכובשת בנקודה אחת.

מהלך המשחק:

לאחר שהמורה התייצב ליד אחד השערים כסופר שערים ומיקם בצד השני שופט נוסף מקרב אחד מתלמידי הכיתה, שאינו פעיל בשיעור, הוא מטיל אל המגרש שני כדורים, כדור אחד בכל צד, והילדים מתחילים לזרוק את הכדורים מעל הרשת אל עבר שער היריב. כל כדור החודר לשער ייחשב, כאמור, לשער אחד, ויזכה את הקבוצה הכובשת בנקודה אחת. הילדים מורשים לביצוע שני צעדים וחצי בלבד, כשהם אוחזים את הכדור לפני שהם מטילים אותו מעל הרשת אל עבר שער היריב. אם האוחז בכדור חש שאינו יכול להגיע לרשת בשני צעדים וחצי - הצעדים המותרים לו - הוא רשאי לקרוא לאחד מעמיתיו, להחליף עם זה מסירות וכך להתקרב אל הרשת. בכל קבוצה יוכרז מראש על שני שחקני שדה (אלה אף יסומנו בעזרת סרטים), אשר מותר להם לחרוג מגבולות המגרש כדי לאסוף כדורים שחדרו לשער או שנזרקו מעליו, ואינם מצויים עוד בשטח מגרש הכדורעף שלהם. יודגש כי רק לשניים אלה מותר לחרוג למטרת איסוף הכדורים.

במהלך הפעילות משלח המורה באופן מדורג כדורים נוספים אל שדה המשחק, וזאת עד למספר של עשרה כדורים. כל חמש דקות לערך, עוצר המורה את המשחק על ידי שריקה ועורך בקול רם, כך שהכל יוכלו לשמוע, בירור עם השופט שמן העבר השני באשר למספר הנקודות הנזקף לכל אחת משתי הקבוצות. כך מקבלים הילדים מושג על תוצאת המשחק באותו השלב. כאמור, הקבוצה המשיגה ראשונה חמש עשרה נקודות מוכרזת כמנצחת במערכה, ואפשר לשחק את המשחק במתכונת המוכרת מן הכדורעף, כלומר על פי מפתח של הטוב משלושה, או על פי מפתח של הטוב מחמישה משחקים. לשחקני היריב מותר לנסות למנוע כיבושים באחת משתי הדרכים האלה:
א. עצירת הכדור על ידי אחד השוערים בעזרת כל חלק מחלקי הגוף.
ב. באמצעות בלימת הכדור על ידי שחקני השדה ליד הרשת בסגנון של החסימה המקובלת במשחק הכדורעף, אבל יש לאסור העברת ידיים בעת החסימה אל מעבר לרשת.

הערות מתודיות:

אסור לשכוח לקבוע מפתח שעל פיו מחליפים בין שחקני השדה לבין השוערים. הדברים נכונים במיוחד, כשהמשחק מופעל למטרת הלימוד של זריקת הכתף בניתור, או אז צריך המורה לוודא שהכל יזכו לתרגל את הזריקות במשחק במידה שווה, ובעיקר כשמדובר בכיתה מעורבת של בנים ובנות. המפתחות הבאים בחשבון הם אלה: מפתח של זמן, מפתח של ניקוד או אפילו החלפות על פי המערכות. אגב, ידוע לי מניסיוני הפרטי, כי כל משתתף פעיל זוכה לזרוק חמש עשרה פעמים בממוצע בכל מערכה אחת במשחק. קיימת, כמובן, גם האפשרות לערוך שינויים בכללי המשחק על פי תכליות ההוראה של המורה. למשל, אם המורה רוצה לחזק את הכדרור, אזי ישתמש בכדורי עף ויתיר את הכדרור אל עבר הרשת לפני זריקתו, לחילופין, הוא יבקש לקדם את רמת שיתוף הפעולה של תלמידיו במשחקי הכדור, ואז עליו לאסור כליל את התנועה בכדרור או באחיזת הכדור, למעט ביצוע של צעד וחצי אחד, הנדרש כתנופה כדי לצבור גובה בעת הניתור, כדי להשיג זווית זריקה נוחה, וכדי להשתדל לחמוק מן החסימות של היריב. כלל כזה יאלץ את הילדים להרבות בחילופי מסירות כדי להתקרב אל הרשת, ולכן יקדם את רמת שיתוף הפעולה בכיתה.

הערות שיפוטיות: 

יש להקפיד שהכדורים לא ייזרקו מתחת לרשת, וכן יש להקפיד בספירה, כלומר צריך להיזהר מלכלול זריקות שלא חדרו אל מתחת לגומי במניין הכיבושים. זריקות   כאלה עשויות להיות זריקות שבהן פגעו הכדורים בקרקע והתרוממו מעל הגומי, המהווה   כאמור, את גבולו העליון של השער, או זריקות שמלכתחילה נזרקו גבוה מעל הרשת. כמו כן, יש להתרות מפני ביצוע של צעדים מיותרים, ואחרי התראה שנייה, יש להעביר את הכדור שעמו בוצעה ההפרה אל הקבוצה היריבה על ידי גלגולו מתחת לרשת.

הערות ארגוניות:

הכנסת הכדורים צריכה להיעשות בהדרגה ההולמת את קצב ההתפתחות של הבנת המשחק ושל האפשרויות הגלומות בו על ידי הילדים. אם יש בכיתה יותר מילד אחד שאינו פעיל, עדיף שהם יהיו שופטי שערים, והמורה ינהל את המשחק כשופט ראשי, כשהוא ניצב ליד הרשת או אפילו בעמדה המוגבהת של שופט הכדורעף, אם יש כזאת באולם.