המשך קריאה - אליפות אס"א באילת – במבט אישי

מאת: גילי רייכמן

אפתח בהקדמה קצרה ואחזיר אותנו למשחקי אס״א 2016. הייתי בכושר דיי טוב, ונרשמתי לכל התחרויות שיכולתי להשתתף בהן - אקוואטלון, שחייה במים פתוחים וריצת שטח. הכול התחיל טוב, ניצחתי את תחרות האקוואטלון ובתחרות המים הפתוחים הגעתי במקום השישי עם תוצאה מצוינת. בערב, כשיצאתי לריצה קצרה לתחושת קצב והכנה ליום המחרת, הרגשתי לא טוב. הדופק היה גבוה מדי והתקשיתי לנשום. זינקתי בכל זאת ודיי מהר הבנתי שזה לא זה... אני זוכרת איך הגעתי לרמי באחת הפניות וביקשתי ממנו להפסיק. למעשה, זאת היתה התחרות הראשונה בחיי שהפסקתי לפני שהגעתי לקו הסיום.

שבוע לאחר מכן גיליתי שאני בהריון...

למשחקי אס״א בשנה שעברה לא הגעתי. לא היה נראה לי הגיוני להשאיר תינוק קטנטן בן 4 חודשים בלי אמא (מה גם שהכושר עוד לא חזר לרמה מספיק גבוהה).

אבל זהו, השנה הגיע הזמן לחזור. ופה מתחיל הסיפור שלי על משחקי אס״א 2018.

מאוד התלבטתי אם לנסוע או לא. הפעם לא בגלל הקטנצ׳יק (שיש לו אבא נהדר שיודע לדאוג לו), אלא בגללי. פציעה טורדנית בברך בעקבות נפילה, שלא עזבה אותי מחודש אוגוסט ומנעה ממני להתאמן בריצה, עומס עצום בלימודים של 5 ימים בשבוע שהשאיר לי מעט מאוד זמן להתאמן וגם קצת משבר מנטאלי וחוסר מוטיבציה. כמעט ויתרתי. מזל שקורין ורמי לא ויתרו לי. תקופת המבחנים וחופשת הסמסטר היו זמן נהדר עבורי לעלות הילוך. התאמנתי 6 ימים בשבוע, ובאופן יחסי גם היה לי יותר זמן לנוח. נכון, לא רצתי בכלל, אבל היכולת בשחייה זינקה בחזרה לרמה שהייתי בה לפני ההיריון. המוטיבציה חזרה ואיתה החיוך וההנאה מהאימונים.

התחלתי להיזכר איך זה להיות ספורטאית. התנהלתי כמעט כמו בימי בנבחרת ישראל. הצלחתי לעמוד בכל היעדים שהצבתי לעצמי בתקופה הזאת. נזכרתי כמה אני אוהבת את זה. 3 שבועות לקראת סיום חופשת הסמסטר עברו בצורה טובה, כשהצלחתי כמעט לשמור על הנפח שיצרתי, למרות שבוע לימודים ושבועיים הצמדה. הייתי מאוד גאה בעצמי.

בעקבות המצב בריצה, ביקשתי להתחרות רק בשחייה במים הפתוחים, אבל זאת לא היתה אופציה. כולם כולל כולם אמרו לי שאני חייבת!

בסופו של דבר קורין ביקשה ממני לשחות גם בתחרות בבריכה (תחרות שלא היתה קיימת ב-2016) במשחים 200 ו-400 מ׳.

4 תחרויות בפחות מ-48 שעות.

טוב, מילא... נכנסתי כבר לאווירה של הספורט והתחרות והרגשתי שאני יכולה להיות באמת טובה.

תכננתי את הלו״ז שלי באילת - איך אני הולכת לאכול ולישון, איך אני הולכת להתמודד עם זמני ההתאוששות הקצרים, איך אני מתנהלת עם הציוד שלי, מה אני לובשת לאיזו תחרות ומתי.

בעלי (שגם הוא ספורטאי), חצי בצחוק חצי ברצינות, אמר לי ״מה את מתגרשת כל כך? זאת לא אליפות העולם!״ עניתי לו אז שהוא צודק, אבל זה לא משנה. זאת התחרות שאני מתחרה בה עכשיו, ופה אני רוצה להיות הכי טובה שאפשר במסגרת המגבלות. וכדי להצליח בכך, אני צריכה להיכנס למוד תחרותי, להתכונן ולהתנהל בצורה הכי מקצועית שאני יודעת.

וזה מה שגם השתדלתי לעשות באילת.

זינקתי לתחרות האקוואטלון בלי ציפיות, ולמרות ריצה באמת גרועה (זה מה שקורה כשלא מתאמנים...) הצלחתי להגיע במקום השלישי, וביחד עם דניאל רוטנר שהגיעה ראשונה, לקחנו את המקום הראשון הקבוצתי!

חזרתי מהר למלון להתקלח ולאכול ארוחת בוקר קלה. עליתי לחדר לישון קצת, התארגנות מהירה ולאוטובוס שייקח אותנו לבריכה.

בבריכה צריך לשמור על ריכוז, למרות האווירה הכיפית. צריך להיות ערניים לזמני תחילת החימום וסיומו, לקריאה להצבות לפני הזינוקים, לסדר המקצים. וגם לא לשכוח לאכול ולשתות כמו שצריך כדי לא להתייבש, לא להגיע מרוקנים למשחה, אבל גם לא עם אוכל בבטן...

לא הייתי מועמדת לניצחון באף אחד מהמשחים שלי (בכל זאת, לא כל יום יוצא לשחות מול שחיינית אולימפית :)), אבל בשניהם קבעתי שיא עונתי עבורי. היה גם ממש כיף, כי חברי הנבחרת שחו ממש טוב, זכו ב-4 מדליות (3 מזהב) וגם שברו שיאי אס״א.

חזרנו למלון, מקלחת וארוחת ערב, צריך להיות מוכנים גם לתחרות של מחר. גם במשחה, 2500 מ׳ בים סוף, לא הייתי מועמדת לניצחון, אבל בסופו של דבר זה היה המקצוע שהרגשתי הכי מוכנה אליו ורציתי לתת הופעה טובה. הרמה במשחה גבוהה יחסית והניווט לא היה פשוט בכלל. נתתי באמת את כל מה שנשאר לי כדי להגיע למקום השישי, בתוצאה מצוינת ורק 3:30 ד׳ אחרי אנדי מורז!

אז נכון, זאת לא אליפות העולם. זאת אליפות אס״א - המסגרת שבה אני מתחרה כרגע. רחוקה מיכולת השיא שלי וגם מהיכולת להתאמן בצורה מיטבית. אבל התנהלות טובה, ריכוז וחשיבה חיובית יכולים לעשות את ההבדל הקטן בין לתת הופעה טובה, לייצג את המכללה בכבוד ולהיות מרוצים מעצמנו, לבין להישאר בבינוניות ולהתבאס.

עכשיו צריך לדאוג לבריאות כדי להגיע מוכנה יותר למשחקי אס״א 2019 (ואחרונים).

גילי רייכמן