| | 15/07/2018

המשך קריאה - מורן ששון - חלוצת משחק הלקרוס בישראל

מאת: רביד זעפרני

היי מורן, ספרי לנו מעט על עצמך ועל ענף הלקרוס, בו את עוסקת.

שמי מורן ששון, בת 29 מנתניה, סטודנטית לחינוך גופני במכללה האקדמית בווינגייט.

ענף הספורט בו אני עוסקת הוא "לקרוס"- שזהו משחק עתיק מאוד שהומצא על-ידי התושבים של צפון אמריקה (האינדיאנים) לפני כ2000 שנים.

בצורתו הנוכחית המשחק משוחק על דשא,  בשתי קבוצות עם עשרה שחקנים בכל קבוצה (כולל שוער). כל שחקן מחזיק במקל, שיש לו רשת בקצה, המאפשרת לו לתפוס את הכדור ולזרוק אותו אל חבר הקבוצה שלו או אל השער ולהבקיע גול. המשחק עצמו אגרסיבי, לכן השחקנים שמים על עצמם מגנים הכוללים: קסדה, מגן חזה, מגן מרפקים, מגן שיניים וכו'. מותר לרוץ עם הכדור כמה שרוצים, להרים מהרצפה ולחטוף את הכדור. את כל זה עושים אך ורק עם המקל.

המשחק נפוץ מאוד בארה"ב אך בשנים האחרונות הפופולאריות של המשחק עלתה וממשיכה לעלות בכל רחבי העולם. באנגלית אומרים: Fastest growing game on two feet

היכן נחשפת למשחק הלקרוס?

עבדתי כמדריכה בפרויקט מסע של הסוכנות היהודית ודרך ההתנדבות בקהילה עם החניכים הכרתי בחור בשם דייויד לאסדיי, שהיה חלוץ גם כן בתחום הלקרוס ובעצם מאז... התחלתי ללמוד על המשחק ולהיות יותר מעורבת עם כמה חלוצים שהגיעו לארץ באותה תקופה.

מאז בעצם התאהבת במשחק?

כן, אפשר להגיד. אהבתי את המשחק וגם את האנשים והאחווה שמסביב. תחילה התנדבתי ועזרתי בכל מה שצריך- ארגונים, סידורים, עבודות מנהלתיות. לאחר מכן, התחלתי ממש לעבוד בשטח ולעזור בהפצה של המשחק בארץ. ה"בייבי שלי" זה בעצם המוקד בנתניה ("לקרוס נתניה") שכרגע הוא גם המוקד הכי חזק בארץ. שם התחלנו לעבור בין בתי ספר, להיכנס לשיעורי החינוך הגופני ובעצם להכיר לילדים ולבני הנוער את המשחק.

בתור סטודנטית, איך את מצליחה לשלב לימודים עבודה ואפילו קריירה ספורטיבית במשחק?

אכן משימה לא פשוטה, אבל אני נהנית מהעבודה שלי וכמובן מהמשחק, לכן הדבר קל לי הרבה יותר מאדם שצריך לקום וללכת לעבודה במשרד...

איך אתם מפיצים את המשחק בארץ?

בראיה שלנו הדרך הטובה ביותר היא דרך דור העתיד - הילדים. אנחנו מסתובבים בבתי ספר ומעבירים פעילויות בהתנדבות של לקרוס לילדים. מי שנהנה מהחוויה ורוצה להצטרף לחוגים של המשחק אנחנו נותנים לו מידע נוסף וממשיכים איתו לאחר מכן. אם מישהו החליט שהוא לא מעוניין, מבחינתינו עדיין הרווחנו, כי כך עוד ילדים זכו להכיר את המשחק. כמו כן, במהלך השנים זכינו לשלוח הרבה ילדים לטורנירים שונים. חלקם אפילו הגיעו לשחק באליפויות עולם ואירופה.

בנוסף, אנו מרימים פרויקטים ומשחקים שונים בכל רחבי הארץ, המאגדים את כל הקבוצות והמועדונים השונים. בשנים האחרונות ישנה עליה משמעותית בפופולאריות של המשחק וקבוצות מגיעות מכל העולם למשחקים משותפים בארץ. באירועי המכביה האחרונה השתתפנו עם קבוצת נערות  מתחת לגיל 19 בפעם הראשונה בהיסטוריה.

האם יש איזה חלום או מטרה שאת רוצה להשיג בתחום?

בשנים האחרונות המטרה הייתה להגיע לכמה שיותר ילדים ונערים, ושהמשחק יתחיל לקבל הכרה גם בקרב האוכלוסייה וגם בקרב הגורמים הניהוליים של הספורט במדינה. לדעתי אנחנו על דרך המלך להגשמת המטרות.

בנוסף, אחרי מאמצים רבים הוחלט שהשנה ישראל תארח את אליפות העולם בלקרוס, המשחקים יתרחשו בנתניה ובמכון וינגייט ויכללו כ-2000 ספורטאים מ-48 מדינות. צפויים להגיע 5000 צופים מכל רחבי העולם. האליפות תימשך מה-12 עד ה-21 ביולי - ההכנות בעיצומן!

אני ממש שמחה, שאני חלק מהדבר המיוחד הזה שנקרא לקרוס ישראל, שאני חלק מפיתוח הספורט ושאני זוכה לראות איך הענף תופס תאוצה בכל יום שעובר. אני מקווה שיותר ויותר אנשים יכירו את הענף וכך נוכל להשקיע יותר ולהגיע להישגים נוספים בזירה הבין לאומית.